אני יושבת בחדר עם בראנט וצופה בו סובל.
אני מנסה שלא לפרוץ בבכי, לא רציתי שזה מה שיקרה. מעולם לא רציתי שאף אחד יפגע בגללי.
אני מניחה את המטלית הרטובה, שוב במים ומנקה ממנה את הדם שנספג בה.
לאחר מכן אני מניחה אותה שוב על ביטנו הפצועה של בראנט עם כל נגיעה הוא מתפתל בכאב.
"אולי כדאי שאקרא לאיידן?" אני שואלת בחשש אמיתי.
"לא. אל תצאי מכאן. אם המלך ידע שיצאת הוא יהרוג אותי." הוא נאנק מכאבים.
"הוא לא. אני אעצור אותו. אתה חייב טיפול. אם יקרה לך משהו אני... אני לא אוכל לסלוח לעצמי." הקול שלי נשבר.
בראנט מסתכל עליי בבילבול. "אבל למה אכפת לך? אנחנו בקושי מכירים." הוא שואל ואיכשהו מצליח לומר את זה ללא גניחת כאב.
"אני לא רוצה שאף אחד יפגע. אני אולי כועסת עליך אבל גם אתה ממלא פקודות. אף פעם לא רציתי שהוא יפגע בך." דמעה נושרת מעיניי כשאני רואה את כאבו שנגרם באשמתי.
אם לא הייתי מאתגרת את וויליאם הוא לא היה פוצע אותו. הוא מסתכל עלי בדממה, אני מתרוממת ורצה לכיוון היציאה כדי להזעיק את איידן.
"בהרי. רגע." הוא צועק אחריי.
"אני אחזור עם איידן מבטיחה לא אתן לו לפגוע בך שוב." אני צועקת לעברו ורצה מחוץ לאגף של וויליאם.
אני מחפשת את החדר של איידן או את המרפאה שלו. אני שואלת את אחד האבירים איפה המרפאה נמצאת והוא מנחה אותי איך להגיע.
אני לא מפסיקה לרוץ לכיוון שהונחתי אליו עד שאני מגיעה ומתפרצת לחדר של איידן בלי לדפוק. אני מוצאת אותו קורא ספר ומתרומם ממקומו.
"איידן אני חייבת שתעזור לי... זה בראנט הוא נפצע." אני מתנשמת בכבדות.
איידן לא מתעכב ואורז את תיק שלו עם כמה מצרכים שהכל הנראה הוא יצטרך בשביל הטיפול ואני מובילה אותו אל האגף של וויליאם.
כשאנחנו נכנסים אל חדר השינה של וויליאם בו השארתי את בראנט אנחנו רואים אותו עומד על רגליו כרגיל כשווילאם מתקדם לעברו.
"לא. תעזוב אותו. אני לא ברחתי רק קראתי לאיידן..." אני צועקת ודוחפת את וויליאם בכוח שמפתיע אפילו אותי. הוא מועד אחורנית ומתייצב לפני שהוא נופל.
אני נעמדת לפני בראנט כדי למנוע מוויליאם לפגוע בו. איידן עדיין עומד בכניסת החדר ולא מבין מה קורה.
"נמרה תתרחקי מבראנט הוא בסדר. לא אפגע בו." וויליאם מנסה להתקרב אלינו.
אני מרימה את שתי ידיי לפנים כדי לגונן על גופי, כשבראנט עדיין עומד מאחוריי.
"תתרחק וויליאם לא אתן לך לפגוע בו. תתן לאיידן לבדוק אותו או ש..." אני ברצינות מאיימת עליו?
"או ש... מה?" הוא שואל בנהמה. אבל אני לא עונה לשאלתו.
אני לא יכולה לאיים עליו, אין לי עם מה.
"קדימה נמרה קטנה, תמשיכי..." הוא אומר ומתקרב אליי. אני לא עונה לו. ובטח שלא ממשיכה את המשפט שלי. "את מאיימת עלי?" הוא מרים את קולו בקול מאיים שגורם לגופי לרעוד באופן לא רצוני.
אני משפילה את מבטי לריצפה "לא..." אני נכנעת לו.
אבל עדיין אכפת לי מזה שבראנט יקבל טיפול רפואי ולכן אני מוותרת על כבודי, "בבקשה אדוני, תתן לאיידן לבדוק אותו." אני מבקשת מבלי להביט בעיניו.
וויליאם מסמן לאיידן להיכנס ולבדוק את בראנט. הוא מושיב אותו על אחת מספות הנמצאות בטרקלין וחובש לו את הפצע. לאחר מכן איידן יוצא מהחדר, וויליאם ניגש לבראנט ושם יד על כתיפו.
"תלווה את אדליין לחדר. ואז אתה משוחרר לערב." בראנט מהנהן ויוצא מהחדר.
וויליאם מתיישב באחת הכורסאות ולוקח כוס יין איתו. "לא אקבל התנהגות כזו יותר בהרי." הוא אומר בטון קשה.
הוא לא יקבל התנהגות כזאת? הוא זה שרימה אותי. הוא זה שלא סיפר לי שהוא הולך להתחתן עם אישה אחרת.
"למה עשית את זה? למה נגעת בי והיית איתי כשידעת שאתה מתארס יום למחרת?" אני שואלת ברצינות כשהוא לוגם את היין בלגימה אחת ומניח את הכוס על השולחן.
"זה נישואי תועלת, לא מעורב בהן תשוקה או כל דבר אחר שעולה בראש הקטן שלך." הוא מצדיק את עצמו ומתייחס לזה כאילו זה הדבר הכי שפוי שיש.
"זה לא סותר את זה שתהייה שייך לאישה אחרת." אני מרימה את קולי .
"מה חשבת שיקרה בהרי? את שפחה." דבריו פוצעים את נשמתי.
אני מרגישה שהדמעות צורבות את גרוני. "אתה צודק." אני אומרת בלחש.
מה יכולתי לומר לו על זה? הוא צדק. נולדתי לצבע הלא נכון.
הוא מתקרב אליי ומניח את ידו על לחיי ומרים את פניי אליו."אני..." הוא עוצר את עצמו מלומר משהו.
אבל זה לא משנה כי אני לא מעונינת לשמוע את התירוצים העלובים שלו.
"אני יכולה ללכת לחדרי עכשיו?" אני מזיזה את פניי מאחיזתו.
אני מרגישה שהוא בוחן אותי במבטו, לוקח לו זמן עד שהוא מגיב לבקשתי.
"לא . את תישני כאן הלילה איתי." הוא קובע.
"יש לי מחר עבודה אני חייבת לנוח." אני אומרת ומנסה לחלץ את עצמי מהחדר הזה.
"אדאג שישימו אותך בהגשה ותוכלי לישון יותר." הוא אומר.
"אני לא רוצה יחס מועדף, בטח לא ממך." אני נוהמת במרירות.
חולפים רגעים ארוכים של שתיקה רועמת, "אם את לא רוצה יחס מועדף ממני, אז לא תקבלי אותו. ויותר מיזה, את תעבדי מהזריחה על הכנת האוכל ולאחר מכן תעבדי בהגשה." הוא כועס, "צאי מכאן." הוא מצביע לי על היציאה.
אני לא מחכה שיאמר שנית ואני ממהרת לברוח ממנו לחדרי.
YOU ARE READING
בהרי
Romance"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
