חבורה של סדיסטים. יושבים ונהנים מכאבם של אנשים אחרים.
אף אחד לא יגן עלינו ואם אין לי ברירה אני אהיה זאת שתגן עליו.
קובה חטף מספיק והוא לא ישרוד עוד הצלפות. אז אני מחליטה לספוג במקומו את שאר ההצלפות.
ברגע שהראשונה נחה על גבי, הכאב בלתי נסבל הוא מרגיש כמו אלפי מסמרים שדוקרים את גופי. לא. יותר גרוע.
הצרחה בוקעת מעמקי גרוני כי אני לא יכולה להתאפק כמו קובה. זה פשוט נפלט ממני בלי שליטה.
דמעות. גשם. דם הכל מתערבב.
אני יודעת שלא מעניין אותם הכאב שלי ולכן אני מכריחה את עצמי להמשיך לשחק את המשחק החולני שלהם, "שבע!" זה יוצא ממני בצעקה.
"בהרי! בבקשה! לכי מכאן!" קובה מצווה עלי להתרחק ממנו פעם נוספת.
"לא! אני לא זזה. אני שומרת עליך..." אני אומרת וממשיכה לחבק את גופו של קובה.
אני מחכה שג'ייסון יבוא לנתק אותי מאחי הגדול אבח הוא לא מגיע ובמקום זאת אני שומעת שריקה שמסמנת את בואה של המכה הבאה.
אני ממתינה להצלפה, גופי נדרך. אני מקמרת את גבי באופן אוטומטי לאחור.
ואז זה מגיע, רעש צליפת השוט מכה על בשרי. אני עוצמת את עיניי בחוזקה, מחכה שהכאב יגיע ואני עוצמת את עיניי בחוזקה.
אבל אני לא מרגישה כאב נוסף.
אני פוקחת את עיניי העצומות באיטיות, יכולה לשמוע את הנשימות שלי ואת רעש הגשם.
אבל מעבר לזה אני לא מצליחה לשמוע כלום.
אני מסובבת את פניי לאחור ונדהמת לראות אותו עומד לפניי, השוט אחוז בידו ויוצר שביל דם מפותל על זרועו.
הוא תופס בשוט ומושך אותו מידו של המוציא לפועל לרצפה בכוח רב שגורם לו למעוד.
כולם השתתקו האיש שנפגע כרגע משוט הוא המלך.
האיש הגבוה עם השיער הארוך שראיתי עם המלך ליד המערה קפץ מול המלך כלהב שלופה בידו.
מוכן למתקפה.
השני נעמד ליד הצעיר כשחרב שלופה בידו גם כן.
הוא לא זז. אפילו לא מעוות את פרצופו כל גופו הנוקשה משדר איום.
עיניי יורדות אל ידו. הדם מתחיל לרדת ממנה בקצב רציף. טיפות הדם מתערבבות עם הגשם ויוצרות לרגליו שלולית עכורה.
עיניי עולות לעיניו שאיבדו את הצבע הבהיר שלהן, הוא מסתכל עליי במבט מפחיד.
האם הוא יהרוג אותי עכשיו? או יותר גרוע, האם יהרוג את קובה כדי להעניש אותי בגלל שההוא נפצע?
רגע, אני לא אמרתי לו לקפוץ מול השוט שצפוי להכות בי. למה שהוא יהרוג את קובה?
אני ממשיכה להביט בו והוא בי.
אף אחד מאיתנו או מהאנשים סביבנו לא מעז להוציא הגה מהפה.
"בראנט תשחרר את ידיו של העבד," הוא פוקד לאחר שתיקה נצחית.
האיש בעל השיער הארוך שעומד לצידו שעכשיו אני יודעת ששמו בראנט, פותח את הקשרים על ידיו של קובה. בראנט לא נוגע בי או מנסה להזיז אותי מגבו של קובה.
ידיי עדיין חובקות את גבו בחוזקה.
כשהקשרים משתחררים הוא צונח על הריצפה ואני איתו.
הוא מאבד את הכרתו. הוא איבד הרבה דם. היסטריה מזדחלת לחזי וליבי פועם במהירות כשאני מזיזה את פניו למולי, "קובו, שלא תעז לעזוב אותי שמעת?! הבטחת..." בראנט תופס בזרועותיו של קובה ומושך אותו ממני.
אני נשארת על הריצפה כשאני לא יודעת מה הולך לקרות איתי עכשיו.
האם אני הולכת לבלות עם ג'ייסון את הלילה כמו שתכנן? או שאולי המלך ירצה שאשרת אותו הלילה?
אני מבינה עכשיו שלא משנה מה יקרה, אשרת מישהו. נולדתי לאם שפחה וירשתי את התואר שלה.
דמעות מציפות את עייני.
הקלה, השלמה עם מי שאני, עצב. הכל נהיה לאחד.
אני כבר לא מצליחה לעצור את הבכי ואת האמת, אני גם לא מנסה.
מישהו מניח יד על כתפי ואני קופצת בבהלה.
"אל תפחדי. לא אפגע בך. קוראים לי ג'יימי, תתני לי לעזור לך לעמוד, טוב?" אני מביטה בו בלי לעשות כלום. הגשם מרטיב אותי עד לשד עצמותי .
הוא מושיט לי את ידו.
האם אני חייבת לתפוס בה? אם לא אקבל את ידו יענישו אותי? או שאם אקבל ג'ייסון יעניש אותי?
"אל תדאגי אף אחד לא יפגע בך עכשיו, לפחות לא כשוויליאם עומד לפנייך." הוא לחש לי בחיוך מרגיע, כאילו קורא את מחשבותיי.
אני מניחה את ידי בידו ונותנת לו להרים אותי על רגליי. כשאני מתיישרת גבי הדואב שולח גלי כאב אל רגליי. אני לא מצליחה להחזיק את גופי וצונחת שוב.
לפני שברכיי מתנגשות בקרקע יד חזקה תופסת במותניי, צורבת את הבד בגבי שמתקמר בתגובה.
המלך אוחז בי ולא נותן לי ליפול על הריצפה מלאת השלוליות.
הוא משעין אותי על ג'יימי, "תומאס תעזור לג'יימי. תעלו אותה לחדר שלי." הוא מצווה.
תומאס אוחז בידי השניה והם סוחבים אותי אל מחוץ לתווך ראייתו של ג'ייסון ואביו.
במבט אחרון לאחור אני יכולה לראות את זעמם.
ג'יימי ותומאס מכניסים אותי לחדר שיכלתי רק לחלום על לישון בו.
"מה יקרה לקובה?" אני שואלת בפחד .
"מה שהוד מלכותו יחליט." תומאס עונה ומשעין אותי על המיטה במצב ישיבה.
אני לא יכולה לשכב, או לזוז. כל תזוזה שלי גורמת לגבי לכאוב ולדמם יותר.
ג'יימי ותומאס התחילו ללכת לכיוון היציאה ואני שומעת ג'יימי אומר "הוא לא יפגע בה נכון?!" ישר אחר כך הדלת נטרקה .
עכשיו אני לא יכולה לשמוע מה צופן לי הלילה.
YOU ARE READING
בהרי
Romance"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
