הערב יורד ושרה נכנסת למסדרון ומקימה אנשים על הרגליים כדי לבצע את ההכנות האחרונות של לקראת הסעודה הגדולה.
היא מגיעה לחדרי ופותחת את הדלת, "אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב," היא נכנסת ובוחנת אותי, "אני מצטערת ביתי, אני לא יכולה לאפשר להישאר בחדר." היא מסתכלת עליי בחשש.
"זה בסדר... אני יכולה לעבוד." אני אומרת ומתיישבת על המיטה.
"מעולה, את צריכה להתלבש את תיהיי עם השפחות שימזגו את היין. תדאגי שהכוס שלהם תישאר מלאה." היא נותנת לי את המדים שכוללים שמלה וסינר והיא נעלמת וממשיכה לצעוק על אנשים להתעורר.
אני מחליטה עם עצמי שפשוט אתעלם מנוכחותו של וויליאם. אעשה את המוטל עלי ואחזור מהר לישון.
אני מסדרת את שיערי לפי ההנחיות המפורטות שהיא נתנה לי.
הצורה הזאת של סידור השיער מדגישה את עייני הגדולות, האדום שנוצר עקב הבכי הממושך דעך כמעט לגמרי וכל מה שנשאר זה רק התכלת. השיער המורם נותן הדגשה לצורת השקד של עייני ומרים את עצמות לחיי.
כשאנחנו נכנסים לאולם הנשפים הראשי שבו מתקיימת הסעודה, לא היה אפשר להתעלם מהפאר ששרר בו הכל מואר בנברשות גדולות ולפידים שמרצדים על הקירות.
אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אור בשעת ערב כזאת. אני נעצרת מהופנטת מהציורים שתלויים על הקירות ואני סורקת את החדר בעיניי ומתפעלת מכל פינה בו.
השולחנות ערוכים למופת, יש שם שני שולחנות ארוכים ועוד אחד שעמד מאונך אליהם ככל הנראה המלכים ישבו בשולחן הזה והאבירים ישבו בשני שולחנות שהוקצו להם. בתוך תוכי אני מתפללת שאשרת את האבירים ולא את וויליאם וארוסתו.
לאחר שמעבירים לנו הוראות מפורטות כיצד לנהוג ומביאים לנו את הקנקנים מלאים ביין. מסבירים לנו איפה החביות כדי למלא את הקנקנים שוב במידה ונגמר לנו היין.
אנחנו עומדות לאורך הקיר ומשפילות את הראש לפי ההנחיות שניתנו לנו. מחכות שהמלכים יכנסו.
לוקח זמן שנראה נצח עד שהתחלנו לשמוע אותם נכנסים לחדר.
אל תסתכלי. אני פוקדת על עצמי ומורידה את פניי יותר למטה ומביטה בנעליים החדשות שקיבלתי כשפחה חדשה בארמון.
אני שומעת את צחוקם של האבירים ומנסה להתמקד אך ורק בזה.
אל תסתכלי. אני משננת לעצמי שוב ושוב.
לשמחתי הרבה אני צריכה לשרת את האבירים מהצבא האפור, כך שאני לא צריכה לראות את וויליאם או את חבריו שאף אחד מהם לא חשב אפילו לציין בפניי שהוא עומד להתחתן.
כלל האבירים מתמקמים במקומותיהם ואנחנו צועדים לפי מה שהנחו אותנו עד מאחורי כסאותיהם. כדי שהם יוכלו להיות בהישג יד ליין.
לקראת הרמת הכוסית הראשונה אנחנו מתקרבים אל כוסות האבירים ואנחנט ממלאים אותם עד הסוף כשאני מרימה את הקנקן, האביר שיושב מביט לאחוריו ומביט בי.
YOU ARE READING
בהרי
Romansa"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
