בהרי

אדליין (28)

כל חיי הכינו אותי לרגע שבו אנתן כמנחה תמורת השלום בין הממלכה הצפונית לממלכת המחוזות.
כל חיי ידעתי כי אני מיועדת למלך חסר רחמים, וויליאם.

כל השמועות שסיפרו לי בנות הלוויה שלי עליו היו נוראיות, אחת יותר מהשניה.
כשאבי החליט עם אביו של וויליאם שאני אנתן לו כמתנה הרגשתי שעולמי קורס תחתי, למרות שהייתי קטנה ולא הבנתי את המשמעות מאחורי הדברים עד הסוף.

אבי נפטר ואחי לואי הוכתר למלך על המחוז הצפוני. אם חשבתי שאני אהיה מוגנת תחת שלטונו של לואי טעיתי ובגדול.

לואי היה חווה התקפי זעם ומוציא אותם על כל מי שבסביבתו.

היו הרבה פעמים בהם אני בעצמי שהוכתי על ידו מכיוון שהגנתי על ילדי משרתים חסרי אונים.

אז אומנם לא רציתי להתחתן עם וויליאם שהוא מלך חסר לב או מצפון, אבל בטח שלא רציתי להישאר תחת חסותו של לואי שיחזו אליו הלך והחריף עם הזמן.

וויליאם הוא אדם נאה ומרשים, אבל לא הייתי צריכה להיות גאון כדי לראות שהוא לא מעוניין בי.
המשתה היה ערוך למשעי והאוכל הריח נהדר.
ישבתי לצד וויליאם שניסה ככל יכולתו להתעלם מנוכחותי.

במהלך כל הערב הוא היה מרוכז בדבר אחד בלבד.
שפחה יפיפייה ששירתה את האבירים של הצבא של אחי.

ראיתי את המבטים שלו כשהוא הסתכל עליה.
הוא לעולם יביט בי כך. הלב שלי נצבט.

במהלך הארוחה הקפטן הארור של אחי תפס בידה ברכושנות, נגעלתי מהתנהגות שלו.
הוא היה ברברי והתייחס אל שפחות כאל חפצים חסרי משמעות.

וויליאם שלח לשם את בראנט בכעס שהגן עליה מפניו של הקפטן. שוב התמלאתי צער כי ידעתי שלעולם לא יהיה משהו שיגן עלי כך.

וויליאם קם מהשולחן ונעלם כמחצית השעה, ידעתי שהוא עם השפחה כרגע. השלמתי עם מצבי. גם כשאהיה נשואה למלך, מותר לו לקחת פילגשים. מותר לו להיות עם כל מי שהוא חפץ.

אני זאת שאהיה מוגבלת ואוכל להיות רק איתו.
איתו. עם אדם שלעולם לא יראה בי יותר ממתנה שאפשר להניח בצד עד שהוא ירצה יורשים.

לאחר שוויליאם חוזר הוא נראה משועשע, הוא נעשה נינוח יותר.
"תגידי לי שאת עייפה ואסיים את הערב." הוא אומר לי.

אני מרימה אליו את מבטי בחיוך מזויף, "אני בסדר מלכי."

אם הייתי יכולה הייתי אומרת לו לסיים את הערב הנוראי הזה עכשיו אבל פחדתי מתגובתו של לואי.

הערב נמשך עוד זמן ארוך עד שוויליאם החליט לסיים את העינוי הזה בהרמת כוסית והוא פונה לעברי. "חכי פה עד שאשלח לכאן את בראנט הוא ילווה אותך לחדרך. שמעתי מה קרה היום בדרך לכאן ולא אסכים שזה יקרה שוב. אפילו לאחיך אין אישור להרים עלייך יד יותר." הוא אומר ואני מהנהנת וממתינה בכסאי עד בראנט מופיע בכניסה.