בהרי

וויליאם (26)

מהרגע שנכנסו לאולם עיניי לכדו את בהרי, לא היה אפשר להתעלם ממנה. שערה הכהה היה משוך לאחור ומורם לפקעת מבולגנת, וברחו ממנה קצוות סוררים.
אי אפשר שלא להבחין בעיני השקד התכולות ושפתיה התפוחות כאילו קראו אליי.

אני חייב לשלוט בעצמי. זה מסיבת האירוסין שלי לאישה אחרת.

אדליין בעלת שיער זהוב ארוך עניה בהירות וגופה היה כיאה לבת מלוכה. היא יפיפיה אבל היא לא משכה את תשומת ליבי כמו בהרי שהייתה עוצרת נשימה.

לאחר כמה כוסות שהורמו וקולות הצחוק שנשמעו בחדר, אדליין נראתה כאילו כל הארוחה הזאת והאירוסין האלה כפויים עליה כמו שהם עליי. היא לא נגעה באוכל שעל צלחתה ומבטה היה שפוף בכל זמן הארוחה.

היא נראתה במצוקה, זה מובן שאחיה כופה עליה חיים שהיא לא רוצה, אבל כך הם חיים כבניי מלוכה. כל עוד אתה לא המלך אתה לא מחליט.

קולות צחוק וצעקנ רמים מסיבים את תשומת הלב שלי אל שולחן אבירים הצבא האפור. מתעורר בי זעם שאני לא מוכן אליו כשאני רואה את בהרי עומדת ומשרתת את האבירים האלה. הם לא ראויים לזה.

היא לא נועדה לשרת איש. אך אחד מלבדי.
ואחד האבירים האפורים תופס בידה ומושך אותה לכיוונו שאר האבירים בסביבתו צוחקים. בהרי נראית מבועתת אבל מנסה לשמור על איפוק. היא מדברת בלחש ומנסה להשתחרר מאחיזתו שנעשית נוקשה יותר.

אני מסמן לבראנט שעומד מאחורי הכיסא שלי להתקרב אליי. הוא מתכופף ואני מקרב את פי לאוזנו. "תזיז את הבן זונה הזה מבהרי לפני שיהייה במסיבה הזאת יותר דם מיין. תביא אותה לכאן שתשרת אותי."

בראנט מהנהן והולך לכיוונה. בראנט מושך את בהרי מאחיזתו של האביר האפור והיא מנסה להקטין את עצמה.

חבריו של האביר מתרוממים ואני מתכוון לקום אליהם אבל אז כל הקפטנים שלי שהיו על הספינה והכירו כבר את בהרי נעמדו מאחורי בראנט שלוקח את בהרי מאחוריהם והם יוצרים מעין חומת הגנה עליה.
בהרי אהובה כל כך שהיא גורמת לכולם לעמוד לעזרתה. אני מרגיש גאווה שהיא שייכת לי.

לואי קם כדי להרגיע את הרוחות ובראנט מוביל את בהרי מחוץ לחדר. אני מבקש את סליחתם של יושבי השולחן ויוצא מהחדר.

בהרי זועמת, "לא. אני לא אשרת את בני המלוכה. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת את המלך!" היא צועקת על בראנט.

אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה.

"זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות.

היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט, "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו," היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים.