וויליאם (38)

3.4K 275 93
                                    

הטורניר התחיל לפני שלושה ימים ובכל יום התקיימו יותר מעשרה משחקים, מה שהסיח את דעתי מבהרי. לא ראיתי אותה מאז אותו היום בחדרי.

לא יכולתי להסתכל עליה מכעס. שרה צייתה לפקודתי שמה אותה רק במטבח הרחק ממני.
המשחקים נעשו קשים יותר מכיון שכל החלשים הודחו בהתחלה.

נשארו מעטים, בניהם בראנט. המשחק האחרון יערך בעוד יומיים והוא לא הפסיק להתאמן לרגע.
ההתנהגות שלו מעוררת אצלי הרבה סימני שאלה בזמן האחרון ואני חייב לבדוק במה מדובר.

אני בטוח שהוא מנסה להסתיר ממני משהו. אני מחליט לנסות לעקוב אחריו אבל אני לא מוצא שום דבר.

הוא מלווה את אדליין לחדרה ואז הולך לחדרו ללא שום מעשה המעורר חשד.
כשמגיע היום האחרון של הטורניר, המשחק האחרון.

בראנט צפוי להילחם נגד אחד מהלוחמים הכי גדולים של הממלכה. טימותי, הוא גדול פיזית מבראנט והווה לו אתגר אמיתי.

אני רוצה שבראנט ינצח, כך אוכל לגמול לו על כל השנים שהוא משרת אותי בנאמנות.
הוא אף פעם לא ביקש ממני דבר וכשרציתי לתת לו, הוא דחה את מתנותיי.
כל הארמון מדבר על הקרב שצריך להערך בצהריי היום.

אני הולך לאגפה של אדליין כדי שתתלווה אליי למשחק האחרון.

היא מקבלת את פניי בחיוך תמים ויפה. היא משלבת את זרועה בזרועי ואנחנו צועדים יחד.

"אתה במתח לקראת המשחק מלכי?" זו הפעם הראשונה שהיא זו שפונה אליי.

"לא במתח. אני יודע שבראנט לא יאכזב אותי." אני עונה בבטחון.

"זה נראה שאתה ממש סומך עליו."

"אני סומך עליו בחיי," אני מביט בה, היא שיחקה באריג שמלתה, "את לחוצה." אני מציין.

היא מרימה את עיניה אליי ומחייכת במבוכה, "כן. לא הייתי רוצה שיקרה לבראנט משהו."

"אין לך מה לדאוג. הוא מאומן היטב." אני מרגיע.

"אני יודעת." היא עוצרת רגע, "כלומר ראיתי איך הוא לחם בשאר המשחקים."

אני צוחק, "את אישה טובה אדליין."

היא מחייכת אליי שוב חיוך קטן ומורידה את פניה בבושה.

אני מוביל אותה אל כסאה שמוצב לצד הכיסא שלי "אני הולך לברך את בראנט להצלחה. כבר אחזור." אני אומר.

היא מהנהנת אליי ומזדקפת בכסאה. היא תיהייה מלכה לתפארת.

האוהלים של התארגנות הלוחמים לא רחוק מהזירה. אני צועד במהירות כדי שאוכל לחמוק משאר הלוחמים. אני לא רוצה שיהיה את הרושם שאני מעודד את הצלחתו של בראנט. אני חייב לשמור על סוג של ניטרליות.

בראנט עומד ליד האוהל כשגבו פונה לכיווני וכשהוא זז מעט אני יכול לראות את שיערה הכהה של בהרי מפזז לו ברוח.

מה היא עושה איתו? אני מסתתר וצופה בהם.

בהרי מסדרת את המגן שלו על זרועותיו ולאחר מכן היא קושרת את מגן החזה מאחוריי גבו ואז היא יורדת על ברכייה וקושרת את המגנים של הרגליים. הזעם בוער בי. יכול להיות שהיא והוא?
לא. בראנט לא היה עושה לי את זה.

בראנט אומר משהו שאני לא מצליח לשמוע והיא צוחקת בצחוקה המתגלגל.
אני בולע את רוקי בכדי לרסן את רמת הזעם שיש בי. אבל זה לא מועיל.

"לא רציתי לומר שום דבר עד שתיראה את זה בעצמך." אומר קולו של לואי מאחוריי, "אתה לא אמור לשבת עכשיו לצידה של אחותי?" הוא שואל ואני מסתכל בו לשניה ומחזיר את עיניי לבראנט ובהרי שצוחקים יחד ונראים קרובים מדי.

"ממתי זה כך? כמה זמן הם מסתירים את זה?" אני שואל.

"אני יודע רק מלפני שבוע שראיתי אותם מתלחששים." הוא אומר, אני לא רוצה להאמין לו אבל זה מסביר את התנהגותו המשונה של בראנט בזמן האחרון.

בגלל זה הוא לא יכול ליצור קשר עין איתי.
איך הייתי עיוור כל כך?

היא אוהבת את בראנט, לכן היא סירבה להיות הפילגש שלי. הכל מסתדר לי.

בהרי מוציאה מכיס שמלתה סרט אדום ומביאה אותו לבראנט. הוא מלפף אותו סביב אגרופו.
יש רק משמעות אחת לסרט אדום לפני קרב או מלחמה.
זה סמל לזה שאותו אדם שמעניק לך את הסרט נמצא איתך בקרב.
זה מחווה שמתקיימת בדרך כלל בין מאהבים.
האויר יוצא מראותיי. אני לא צריך יותר מיזה.

"תביא לכאן שלושה אבירים." אני פוקד על לואי.

"מהצבא שלי או שלך?" הוא שואל.

"זה לא משנה לעזאזל." אני נוהם, אני רואה שחור.
לואי הולך וחוזר מיד עם שלושה אבירים מהצבא האפור ששייך לו.

אנחנו יוצאים כולנו יחד לעברם ובהרי מבחינה בנו ראשונה. היא הולכת אחונית בחשש.

"תעיפו אותה מכאן לצינוק." אני נוהם על האבירים.

"לא. וויליאם זה לא מה שאתה חושב." היא מנסה לאחוז בזרועי אך אני מנער אותה ממני.

"בשבילך אדוני, או הוד מלכותך אם תפני אליי שוב בשמי אדאג לכרות לך את הלשון." אני נוהם עליה בארסיות.

היא נראית המומה מדבריי ונותנת לאבירים האפורים להוביל אותה לצינוק.

"ואתה, אתה בגדת בי. מעתה והלאה אתה לא תפנה אליי כחבר אני רק מלכך." אני פוקד בזעם.
בראנט מהנהן ויורד על ברכיו מולי.

"אני מקווה בשבילך שתנצח היום. זה הדבר היחידי שיוכל להציל אותך מנידוי." אני אומר והוא לא עונה ולא מתרומם.

"תענישו אותו. לא לפצוע את הפנים יש לו טורניר." אני מצווה על האבירים שהיו לידי.

הם מתחילים להתאגרף בו והוא לא מגיב או מנסה למנוע את הפגיעה בו.
הוא פשוט נשאר על ברכיו מולי.

בהריWhere stories live. Discover now