"תסבירי לי." קיארה ביקשה והתיישבה על שיש המטבח, סקרנית בפעם השלישית להיום, בכל פעם בנושא אחר.
"לא, קיארה, אני לא יודעת למה הפסיקו לייצר את הברווז הורוד שלך." צחקתי כשהעבירה את ברווזון האמבטיה שלה מיד ליד, לרגע השתהתה ובהתה בו, כאילו שכחה שהוא בכלל בידייה.
"לא התכוונתי לזה, ולא ידעתי שהפסיקו לייצר את הדבר המקסים הזה." פערה את עינייה המומה.
"למה יוניק? במה הוא מועילה למישהו?" משכה ממכונת הקפה את ספל הקפה שלי ברגע שהיה מוכן.
נעצתי בה מבט מאיים והיא החזירה באחד תמים.
"למה את מתכוונת?" התיישבתי לצידה על השיש הלבן, שהיה מספיק רחב כדי לשמש כמשטח ישיבה.
"למה שמישהו שמתעסק ב... דם, והרבה ממנו, ירצה להתעסק בחברה לניהול כספים? הוא רוצה שננהל לו את חשבון הבנק?" עיוותה את פנייה בחוסר הבנה, מנסה לפענח את המשוואה.
"קחי לדוגמא את האנטר," חטפתי מידה את הברווזון הורדרד, שאפילו לא צפצץ כשלחצו עליו.
"אני אמכור לך אותו תמורת מאה דולרים." הושטתי לה אותו בחזרה.
"זו גנבה, הוא בקושי שווה דולר אחד." הזדעזעה.
"זה לא משנה, פשוט תגידי כן." נאנחתי, היא הנהנה בהיסוס.
"יופי, עכשיו על הקבלה של הקנייה אכתוב האנטר." דחפתי לה את האנטר לידיים, חיפשתי אחר משהו נוסף ודחפתי לעברה גם צלחת שישבה על השיש לצידה.
"אבל לא אכתוב את הצלחת." הדגשתי את המסתוריות שבדבר.
"אז שילמתי לך על האנטר, אבל קיבלתי גם בונוס?"
"שילמת לי על האנטר וגם על הצלחת, אבל בקבלה אכתוב רק האנטר, כדי שזה לא יראה חשוד אם יעברו לחשבון שלי מאה דולרים בלי דיווח, או אם את תוציאי מאה דולר בלי סיבה ברורה." ניסיתי להסביר קצת יותר לעומק.
"וזה בעצם מה שיוניק עושה, האנטרים." הנהנה בהבנה, למרות שהיא עבדה שם הרבה לפני.
"אנחנו מייצרים עסקאות שווא כדי לכפות על האמיתיות, שלרוב, או כמעט תמיד- לא חוקיות."
"וקאי צריך את זה, האנטר? כדי לקנות או למכור צלחת?"
"אני לא יודעת למה הוא צריך את התפקיד הזה עכשיו, הרי סבסטיאן יכל לייצר לו מאות עסקאות, אפילו אני יכלתי לעשות את זה." נאנחתי בתסכול.
"מה יכול להיות כל כך חשוב שהוא חייב לטפל בו בעצמו?" חטפתי את האנטר מידייה של קיארה ובהיתי בו, מחפשת עליו את התשובות.
"ולמה לעזאזל הנשף קשור לזה?" האדמומיות בלחייו השמנמנות בהאנטר, שדימו סומק כהה מידי, גרמה לי לגרד בעזרת הציפורן שלי את הציפוי האדום, בתקווה שירדו.
"תפסיקי להרוג את המסכן הזה, לא שמעת שהוא נדיר?" חטפה אותו בחזרה "כבר לא מייצרים כאלה." נזפה בי.
"גם ימי החופש שלי נדירים, כבר לא מייצרים כאלה." קפצתי מעל השיש ויישרתי את מכנסי החליפה הכחולים.
"את חושבת שהנשף יתקיים השבוע?" קפצה גם היא מיד אחריי.
"אני אגלה לך סוד?" התקרבתי והסטתי את שיערה מאוזנה הימינית "לא באמת אכפת לי." היא דחפה אותי מקרבה בזמן שפרצתי בצחוק.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
