PERSONA

part 2.8

Part: 2.8/ סיטרין
•°•°•°•☆•°•°•°•

הבית של קאי היה הרבה יותר מעניין וגדול עכשיו, כשאני לא שיכורה או מהופנטת מקאי עצמו.
אריחי שיש בצבע מט אפרפר, מטבח לבן ומבריק. מדרגות זכוכית בקצה הקומה.
אבל קערת אבני החן שנחה במרכז האי במטבח משכה את העין שלי, אז בסקרנות מעט חצופה התקדמתי לבחון אותה.

"אתה ילדת שמנת? למה יש לך אבני חן?" הקנטתי אותו וספרתי בראשי את מספר האבנים הצבעוניות, אחרי הספרה 23 הפסקתי, לא באמת יהיה לזה סוף.
"אני אוהב את הצבע הזה."
"תן לי לנחש, כי הוא מזכיר לך דם." גלגלתי עיינים ואבן הרובי הייתה קלה בכף ידי.
"אתה אספן של אבני חן?" אצבעותיי ריחפו מעל קערת האבנים, לא הייתי בטוחה כמה יקרות הן, ומה עלול לקרות אם אגרום לנזק באחת מהן.
"אני אוהב אותן." שמט כתפיים והביט בי בזמן שבחנתי כל אחת ואחת מהן בקפידה.
"הן סתם אבנים צבעוניות." ביטלתי את יוקרן ברגע אחד.
"אני יכולה לקחת כל חלוק נחל ולצבוע בצבעי אקריל, אני אתן לו שם יוקרתי ואוסיף אותו לערימה שלך."
"אני בטוח שחלוק הנחל שלך יהיה יקר יותר מכל האבנים גם יחד." הוא הנהן והחניק צחקוק קל.

"מה הסיפור של האבנים האלה?" שאלתי, לרגע לא הייתי בטוחה שגם יענה על השאלה, ידיי התרחקו מהקערה והתארגפו אל תוך עצמן, נוזפות בחטטנות, על כך שהעזתי להעמיד פנים שאני לא כאן כדי למצוא כל פיסת מידע שתעזור לי להביס אותו לפני שיביס אותי.
"בכל עיר שביקרתי הרגשתי אחרת, מה שחוויתי בנאפולי זה לא מה שחוויתי ברומא, או במדריד וכן הלאה.
בכל עיר קניתי אבן חן אחת, שלדעתי מייצגת את מה שחוויתי ולמדתי מאותה עיר." הוא הסביר בקצרה, קוטע את המחשבות הנוזפות שבי ומעורר אפילו יותר את הסקרניות.
"אז במקום סיפור אחד לקערה שלמה, יש לך סיפור לכל אחת מהאבנים האלה? יש כאן עשרות." הרמתי את ראשי אליו, מבטינו הצטלבו ומיהרתי להוריד אותו בחזרה.
"מה הסיפור שלה?" הרמתי אבן אקראית, ציבעה נע בין כתום לצהוב, וכשנזכרתי שמחירה עלול להיות גבוה מהמשכורת השנתית שלי, מיהרתי להניח אותה בחזרה.
"היא נקראת סיטרין, אומרים שהיא עוזרת להרגיע את הגוף ולחזק את הריכוז.
קניתי אותה בברצלונה." השיב וכאילו חיכה לתגובה, לבדוק כמה אני באמת מתעניינת.
"ומה הסיפור שלך עם סיטרין?" העזתי לשאול.
"בברצלונה היו כמה רגעים בהם הרגשתי שאני מאבד ריכוז, אפשר להגיד, יותר מדי מועדונים וחוסר תשומת לב.
למעשה ויטו הייתה זו שהציעה לי את האבן הזו, היא אמרה שאני צריך להרגע ולהתרכז, ואם היא לא מצליחה לעשות את זה, אז היא מאוד מקווה שהאבן הזו כן תצליח."
"היא הצליחה?" סחטתי את התשובה כולה, עד הפרט האחרון, פתאום רציתי לדעת את הסיפור של כל אחת ואחת מהן כאילו היו התשובות לכל שאלה שאי פעם הייתה לי.

"בלילה שקניתי אותה אחד האנשים שלי נפצע באחד המפגשים שלנו עם אנשי ברצלונה, למעשה אלה היו femme fatale, זו לא הייתה יותר משריטה אבל ידעתי שאילו הייתי מרוכז קצת יותר אז השריטה הזאת יכלה להימנע.
באותו הרגע החלטתי שחיי הלילה של ברצלונה הם פחות בשבילי. אני מעדיף את חיי הלילה הסוערים שלי בשטחים שלי." קרץ בחיוך שובב.