מכנס החליפה השחור שלו היה מגוהץ במידה מוקפדת, אבל הוא פספס קמט יחיד לצד כיס המכנס הימיני, אני בטוחה שמי שגיהץ באותו בוקר- היה לחוץ, וממהר, ופספס את הקמט שנוצר מחגורת האקדח.
קצוות שיער מהבלורית הכהה שלו נחה על מצחו, סוררת, מתנגדת לשלטון הסדר החולני שלו.
אפילו השפתיים שלו היו משורטטות, תהיתי אם אעבור עליהן עם ליפסטיק יהיה צורך גם בתוחם.
זווית פיו התעקמה מעט כלפי מעלה, רומזת על חיוך שובב שהעיר אותי מהבהיה הממושכת.
הושטתי את ידי אל צווארון החולצה הלבנה שלו, הוא התקרב מעט יותר, מקל עליי.
הוא היה בטוח ששוב ניצח במשחק הקבוע שלו, טורף ונטרף, שהעובדה שכלא אותי בידיו מעידה כי כלא את הבעיה הסוררת בחברה.
והריח, שהאלים יעזרו לי, ריח המלחמה והדם עטפו אותו כאילו היו הבושם האהוב עליו.
אני תוהה אם איזי או גלור הריחו אותו גם, את ריח הסכנה שנטף ממנו.
"זה פשוט לא פייר." מלמלתי ושיחקתי עם כפתור החולצה, לבסוף מותירה אותו.
הוא הושיט את ידו והסיט קווצת שיער אל מאחוריי אוזני, למרות שלא הבטתי בו והמשכתי הלאה אל הכפתור השני.
"מה?" שאל בשקט, מחכה בסבלנות לתשובה.
"שאני מצליחה לגרום לך להתייחס אליי." כף ידי נכנסה אל מתחת לחולצתו, מרפרפת בחזהו ללא כיוון ממשי.
"כשהכוונה שלי היא ממש הפוכה." הרמתי את עיניי אליו, נועצת את עיניי בשפתיו "ואין בי כל כוונה להתחנן בפנייך לקבל את הזכויות שלי בזמן שהשאר מקבלות אותן ב... אגביות." לחשתי מתנצלת.
"אז לפני שאני אמרר את ימייך בחברה הזאת, אני מציעה שתיקח ארבעה צעדים אחורה." חיוכו רק התרחב, משועשע.
"כי אני לא עוד אחת מהמזכירות הבודדות שלך, אני כאן כדי, ותשמע לזה, אתה לא תאמין," אחזתי בעדינות בקו הלסת שלו וקירבתי אותו קצת יותר, מספיק כדי לדעת שבלע את רוקו ולהרגיש על פניי את נשימותיו החמות.
מספיק כדי לדעת שחשב על מה לומר.
"כדי אשכרה לעבוד, מדהים, אני יודעת." לחשתי המומה.
"את חדשה כאן?" תהה בעיקר בינו לבין עצמו ולקח תנופה אחורה, ממשיך לבחון אותי.
"אני צריכה להיות חדשה כדי לא לרצות אותך בתוך המשרד שלי?" התיישרתי במקומי, ממהרת בחזרה אל מאחורי השולחן שסוף כל סוף חוצץ בנינו.
"את צריכה להיות חדשה כדי לא לרצות להתחבב עליי." פלט גיחוך.
"להתחבב עלייך?" צחקתי גם אני, עם קצת יותר רגש.
"אתה האישה בקפיטריה ולא ידעתי?" התיישבתי בכיסא
"אני מה שמניע את החברה." קולו חזר להיות קריר, כאילו מעולם לא הפסיק להיות קודם.
"היא זזה יפה מאוד גם בלעדייך." חזרתי לבחון את הדפים שלי, מחפשת אחר הקבלה הבאה לתיעוד.
120 מלצרים- 12,000 דולר 100 דולר פר מלצר.
"משהו גורם לדם שלה לנוע." נעץ בי את מבטו וטחב את ידיו אל כיסי המכנס.
"אני מקבלת בונוס אם אני מתנהגת כאילו אכפת לי?" שאלתי באדישות.
הוא שיחק עם שפתו התחתונה, העביר לשון מהירה כדי ללחח אותה ולבסוף הזיז מעט את לסתו מצד לצד בחוסר סבלנות.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
