"גברתי," העובד מיהר לעברי ורכן ללחוש באוזני "בקצה החדר, שלושה גברים, לכולם אקדח, שמעתי את אחד מהם מבקש לטפל בבעיה בכניסה, אני מנחש שהוא המנהל."
חיוך התגנב אל שפתיי, דחפתי לכף ידו שטר נוסף.
"תפסיק לקחת משמרות בזמן אירועים כאלה." נזפתי בו וקמתי על רגליי, מתקדמת את קצה החדר.
צפיתי בחבורה במרחק בטוח, שלושה גברים לבושים חליפות שחורות, עומדים לצד גבר שלבש חולצה מכופתרת לבנה והשתופף אל עבר הבר, כוס ויסקי מלאה בידו.
כשהתקרבתי, הספיק לרוקן את הכוס ולמלא מחדש.
"הייתי ממליצה על היין," נדחסתי מבניהם בלי להביט בגבר האמצעי, לא הייתי צריכה- ריח שלא הצלחתי להגדיר, שעטף אותו גם אז במשרד, עטף אותו גם כאן.
תודה לאל שאני משתמשת בכל יום בבושם אחר, כך לא יוכל לזהות אותי.
"יש לו טעם יקר." אמרתי במלמול, מנסה להנמיך ולהחליש את הקול שלי כמה שיותר כדי שלא יוכל לזהות אותו.
"כמובן שיהיה לו טעם טוב, אני בחרתי אותו." מלמל וסובב את מפרק ידו, בוחן את הויסקי וקוביות הקרח המסתובבות יחד.
כתם דם יבש הציץ במעלה השרוול שקיפל אל מעט מעל מרפקיו, נדמה שניסה להסתיר אותו.
"טעם יקר לא הופך אותו לטעם טוב." צחקוק חמק משפתיי ולקחתי את היין שהברמן הציע לי.
הוא בחן אותי, עוצר רגע לפני שהכוס נוגעת בשפתיו "את עדיין שותה אותו." נראה שהתאפק לא להגניב חיוך מתחכם.
"מעולם לא אמרתי שיש לי טעם טוב." בחנתי אותו בחזרה, לא מתביישת להתעכב על כל פרט ופרט בגופו החל מהנעליים השחורות ועד כפתור החולצה העליון שנותר פרום, ומעלה עד עיניו שהבריקו מאחורי מסיכת הזהב שעטה.
"אל תשאל, כל המטרה היא שלא נכיר מחר בבוקר." עצרתי כשראיתי שעמד לומר משהו, הנחתי שזה לשאול לשמי.
"אבל אתה יכול לקרוא לי-" "רוסו." קטע אותי בהכרזה לכינוי החדש, החיוך המתחכם נפלט לו, אצבעותיי התהדקו סביב כוס היין.
"זה א-" "אני יודעת מה זה." קטעתי אותו בנשיפה חדה בחזרה "כולם יודעים איך אומרים אדום באיטלקית." נעצתי בו מבט מתחצף.
"אטנטו." רכן מעט קדימה, משועשע כשבחן כל תו בפניי.
זהירה.
"עדיף על ריסקיו." להסתכן. חשבתי בזמן שהשענתי את גבי על הבר ובחנתי את האנשים באולם, כשקאי המשיך לבחון אותי.
הוא לא יזהה אותך, תפסיקי להילחץ.
"תשאלי," לגם מכוס הויסקי שלו והסיט את מבטו. "נראה שאת מאבדת את הסבלנות." רק אז הרגשתי ברגל המקפצת על הריצפה, לקח לי רגע להבין שזו הרגל שלי.
"אבל תיזהרי," קם לעמוד על רגליו, הוא נותר מספיק קרוב אליי כדי שאוכל לפקפק ביכולת המסיכה להסתיר אותי, ולהרגיש בנשימה החמה שלו מעורפלת עם ריח האלכוהול.
"זו לא השרשרת שלי שתידלק הערב." השעין את ידו על דלפק הבר ונשען מעט קדימה, מצמצם אפילו יותר את הפער כשהסטתי את גופי לכיוונו.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
