"את נולדת בנובס?" החליף נושא בנונשלנטיות, או ניסה לנחש את השם שלי.
"גרתי בנובס כל חיי."
כל כך התרגלתי לשקר הזה עד שנפלט משפתיי בקלות כל כך, כאילו היה אמת לחלוטין, לרגע שכחתי שאני נמצאת בנשף המסיכות של נובס.
הלב שלי קפא לרגע, לא יחלפו שלושים שניות ואסולק מהעיר, השקר שלי יחשף בגאווה והמסיכה תיתלש מפניי.
וגרוע מכל, הסוד שנטשתי בתיבה יקרא בגאווה אל העיר כולה, המירוץ יגמר עוד לפני שיתחיל.
"זה בסדר, נותרו לך משהו כמו 25 שניות." הוא לגם מכוס הויסקי שלו, שהברמן מיהר למלא בכל פעם שנגמרה, בנינוחות, חצי משועשע חצי משועמם.
"כשהשרשרת תידלק, אני אהיה הראשון לתלוש את המסיכה מפנייך." הגניב חיוך אל שפתיו.
"אתה מתכוון להשתלט על האסטרייז?" השאלה חמקה משפתיי, קיוויתי לקבל תשובות מהערב הזה, לפחות אחת, לפחות שאדע מול מה אני נלחמת, שלפחות אוכל לגבש תוכנית.
הוא עצר לרגע, שנייה לפני שהכוס זכוכית פגשה בשפתיו שוב, הניח את הכוס בחזרה על הבר וסובב את פניו.
הוא בחן את פניי, בסקרנות, לאחר מכן את השימלה, כאילו חיפש אחר משהו.
עיניו ננעצו במותני השמאלית, הוא הושיט את ידו אל שסע השמלה, נעמד על רגליו וידו התחפרה פנימה, סקרנית אפילו יותר, חטטנית וחצופה.
"מה אתה חו-" "חשבתי על זה שוב," ידו טיילה לאורך הירך שלי, ולבסוף פגשה באקדח שקיארה התעקשה שאקח יחד איתי.
הוא ידע בדיוק מה הוא מחפש.
"אני לא מתכוון לחכות עוד שנייה אחת." אפילו מבעד למסכה, הכעס ניקר במבטו, מתחצף אפילו יותר, דורש תשובות בדיוק כמוני.
אף אחד לא אמור לדעת על אסטרייז.
עוד 13 שניות. המחשבה צרבה לי בראש.
חטפתי את כוס היין מהבר, שפכתי את תכולתה על קאי והתחלתי לרוץ, דוחקת ודוחפת באנשים סביב, אני בטוחה שאחת נפלה.
"לעזאזל עם הנשף הזה." משכתי בידה של קיארה, שנבלעה אל תוך ריקוד קבוצתי עם זרים.
"אני נהנתי!" רטנתי כשנגררה אחריי אל היציאה, מתנערת מידי ועוצרת במקומה.
"השרשרת שלי-" וכאילו שמעה את מילותיי, השרשרת קריסטל הסגולה דלקה באור אדום יפייפה, כל כך יפייפה שהביך אותי שהעיד על שקר בעוד הקרניים נשקו לפניי ולפניה של קיארה.
"טייץ וחולצה." השתנקה בשקט.
"רוצי כאילו חייך תלויים בזה, כי הם כן." בלעתי את רוקי, בחנתי את האולם כולו במבט חטוף, וכשהבחנתי בקבוצת גברים שסבבו את קאי, שניסה לנקות את כתם היין באגרסיביות, קיללתי חרישית.
"הם לגמרי כן." משכתי בידה ורצנו אל מגרש החנייה, מחפשות אחר תיק הבגדים שהשליכה בתחילת הערב.
"איפה הנחת את זה?" שאלתי בשורת הרכבים השלישית "זה היה ליד רכב שחור, אני חושבת, או כחול?" היססה, משכה בשורש שיערה וניסתה להיזכר.
האור האדום סנוור אותי, משכתי את השרשרת מצווארי והשלכתי לצד אחד הרכבים.
"זה לא חוקי." קיארה נבהלה.
"שום דבר בערב הזה, או בעיר הזאת, לא חוקי!" הזכרתי, הרמתי את שולי השמלה המקוללת ורצתי לעבר אופנוע שחור שחנה בצד המגרש.
"סוף סוף!" הרמתי את התיק השחור ושלפתי את הבגדים.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
