"את הובלת, את שלטת, את היית צריכה לנצח שם!" קיארה התפרצה אל המשרד, איזי מיד אחריה, דואגת לטרוק את הדלת.
"אני נ-" "את אפילו לא הזכרת ניצחון שם, הוא הביס אותך כמו עכביש שתפס זבוב ב-" "אני חושבת שהיא הבינה." איזי עצרה בקיארה מלהמשיך.
"אני הייתי ככה-" הושטתי את ידי הימינית והצמדתי את אצבעותיי "-ככה קרובה ללזרוק את נעל העקב שלי על הראש שלו!" סוף כל סוף התפרצתי, בחדרי חדרים, כשרק הן מסוגלות לשמוע.
כשרק אז לא היה לי צורך שמישהו יקשיב.
"אבל זו הנעל האהובה עלייך." קיארה התמוגגה בצער.
"שילך להזדיין ו-" חלצתי את הנעל הכסופה מהרגל השמאלית שלי ורגע לפני שהשלכתי אותה על הדלת, היא נפתחה.
קאי עמד לצידה, מעט מבולבל ומעט סקרן למראה שנגלה אל פניו.
"אל תעשי את זה!" קיארה ואיזי מיהרו לחצוץ בנינו, כשקיארה הבחינה שהאחיזה שלי בנעל מתהדקת בעודי אוחזת בה מונפת באוויר.
"הגופיה שלך נראת מדהים, את לא מזיעה." איזי נפנפה בידייה לביטול.
"את יכולה להוריד את היד, הכל בסדר." רמזה לנסיון ההצלה הכושל שלה לפוזיציה שבה נמצאתי.
"אולי כדאי שאני, פשוט..." היא מיהרה להתקרב וניסתה למשוך מידי את נעל העקב, אבל אחיזתי בה התהדקה מרגע לרגע בעוד עיניי ננעצות בקאי.
אני בטוחה שציפורניי חפרו בעורה של איזי, שרק רצתה לעזור.
אבל שהאלים יעזרו לה, היא הייתה גם גרועה בזה.
"איה, אוקיי, הבנתי, את יכולה להשאיר אותה אצלך." התנערה מידי והתרחקה צעד מהיר אחורה.
"הבאת את הקפה שלי?" לראשונה פציתי את פי, מורידה הנעל אל השולחן.
"הקפה שלך?" הוא התייצב ממשקוף הדלת והתקרב.
"חשבתי שזה משהו נוסף שתרצה לנהל, הרגלי הקפה שלי, אולי עם כמה סוכר אני שותה, מ-" איזי סתמה את שפתיי עם כף ידה.
נשמתי עמוק ושתקתי.
לא שומעים אותך כשאת צועקת. הזכרתי לעצמי.
קאי רק פרץ בצחוק במקומו.
לולא ידעתי, לא הייתי מנחשת שאילו רצה- היה שולף אקדח ומזכיר לכולנו מי כאן באמת לוקח חלק באסטרייז.
נשכתי את כף היד של איזי והיא שחררה מפניי בבהלה "זה המשרד שלי." התפרצתי בכעס.
"לא נכון." התמם.
"זה היה התפקיד שלי!" הנפתי בחזרה את הנעל, השלכתי אותה לעברו אך קיארה חצצה בנינו ותפסה בה רגע לפני שפגשה בו.
"תודה, סלין," צחקקה בעצבנות. "רציתי אותה קודם אבל התעצלתי ללכת עד אליה." הפעם הסבירה לקאי שאפילו לא עניד עפעף.
"אני צריך את העזרה שלך." חייך בנימוס, מתעלם לחלוטין מהסיטואציה, עיוור לחלוטין אל סערת הרגשות שלי.
פלטתי צחוק יבש.
"ידעתי שזה יקרה, אבל גם לא בחלום העשירי, תתחנן, תבכה, תדפוק לי על הדלת כל ה-" "הדוחות של הנשף, אני רוצה את כל ההוצאות מסודרות, החל מכוסות הפלסטיק ועד האולם." קטע אותי, מנסח מחדש את משפטו.
"אנחנו נעשה את זה!" קיארה התפרצה, מנסה להרגיע את הרוחות.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
