PERSONA

Part 3.6

Part: 3.6/ לשרוף חוזים
•°•☆•°•

תתארגני, אנחנו הולכים." קאי נכנס אל המשרד "אני מצטערת, אתה נהג המונית שלא הזמנתי?" שאלתי מבולבלת. "אנחנו הולכים לטאלימה, להתאמן. דמטר הכינה לך בגדי אימון בתיק וקיארה תחזור לבד הביתה." הוא הרים מעט את ידו שאחזה בתיק אימון שחור. 
"תן לי סיבה אחת לבוא איתך לשם ולא לצחוק לך בפרצוף." שילבתי ידיים וצפיתי בסבלנות שלו אוזלת. 

הוא התקדם לעברי, משך בזרועי ואילץ אותי לעמוד על רגליי, "אנחנו הולכים לטאלימה, קיארה תחזור לבד הביתה ואחר כך את נשארת לישון בבית שלי." ידו סגרה על מפרק כף היד שלי והוא משך בי אל היציאה מהמשרד "פשוט נשמע שחשבת ששאלתי אותך." לפני ששמתי לב, אצבעותיו השתלבו בשלי בדרכינו אל המעליות. 
"עלה לך החום?" הושטתי את ידי ונגעתי קלות במצח שלו "אני מעדיף שתכי אותי במועדון ולא בבית בזמן שאני ישן." הוא לחץ על כפתור המעלית "מה גורם לך לחשוב שאני מתכוונת לבוא אלייך הביתה?" ניסיתי להתנער מידו, אבל הוא רק חיזק את אחיזתו. "תיכנסי למעלית, לוניטה." לפתע הוא שחרר את אחיזתו ומבטו ננעץ בי, כאילו ציפה שאסתובב ואברח. 

אבל אני לא אעשה את זה, לברוח. והוא ידע שאני לא אעשה את זה. 

"כל הכבוד." הוא מלמל בלחישה כשנכנסנו למעלית ושילבתי ידיים בזעף. "שלא תחשוב שאני פתאום סלחתי לך, אני פשוט בוחרת את המלחמות שלי." הצהרתי כשהמעלית נסגרה. 
"וסוף כל סוף את עושה בחירה נכונה." הוא נאנח ונתן לשקט להדהד בנינו. 

"אתה מתכוון להסביר לי מה גרם להתקף האובססיה שלך או שאני אניח לבד שזה כדי לתת לקיארה לחנוק את גלור בלי שאהיה מעורבת?" מתחתי את ידיי לצדדים בציפייה לאימון, בתקווה שהפעם באמת יהיה כזה. 
"אני אתן לך לנחש לבד." הוא גיחך ובחן את ההליכונים בצד החדר "אפשר להתחיל בהליכה קלילה." הוא הציע ועלה על אחד מהם.

"טוב, בסדר. אני אנחש לבד. זה קשור לגלור?" נעמדתי על ההליכון לצידו והתחלתי ללכת במהירות נמוכה "את לא יכולה להניח שפשוט ויטו התגעגעה אלייך?" הגיחוך הפך לצחוק מלא "לא, כי אני יודעת שויטו לקחה חופש ואיבדת בבוקר את המפתחות של הרכב כי אתה לא יודע איך ויטו מסדרת את הדברים. דמטר סיפרה לי." מיהרתי להוסיף את החלק האחרון.

"קיארה הגיעה למשרד שלך ואז החלטת שאני לא יכולה לחזור לבית שלי," ניסיתי לסדר את סדר האירועים כדי להבין מה בדרך השתבש
"אז זה קשור לקיארה?" מבטי ננעל עליו בזמן שיישר אל מבטו אל קצה הסטודיו והתעלם ממני "אז זו קיארה." המהמתי באישור עצמי.
"רבתם? התערבתם על מי ישן איתי הלילה?" צחקתי "זה לא קשור לקיארה." אצבעותיו נכרכו סביב מפרק כף ידו השנייה והוא סובב אותה מעט כדי לשחרר ככל הנראה שריר שנתפס, אבל אני מכירה את קאי מספיק זמן כדי לדעת שהוא משחק בידיו בזמן שהוא לחוץ או משקר, והעובדה הזאת לבדה הלחיצה גם אותי.