"זה- לא נוח." התנשפתי בחדות כשהידקה קצת יותר את מחוך השימלה האדומה.
היא הייתה ארוכה מספיק כדי לנשוק לקרקע, והשסע ברגל הימינית היה מספיק גבוה כדי לגרום לי לחשוב פעמיים האם אני רוצה ללבוש את השימלה הזו.
"זאת שימלה, כל מה שהיא אמורה לעשות זה להיראות טוב." קיארה גלגלה את עינייה מבעד למראה.
"כמוך?" התחכמתי "בדיוק." הנהנה בחיוך גאה.
"הלוואי ותעשי את העבודה שלך באותה מסירות שבה את מתלבשת לנשף." נאנחתי והנפתי את ידי ברישול לעבר השימלה הכחולה שלה.
"זאת אנרגיה ששמרתי במשך 22 שנים," הסתובבה והסיטה את שיערי מהכתף.
"לעזאזל עם השיער הקצר שלך." קיללה והעבירה את ידה בקצוות, שנשקו קצת אחרי הכתף.
"הוא יותר ארוך משלך." חטפתי את קצוות השיער מידה בגסות.
"אז לעזאזל עם השיער הקצר שלי." גלגלה עיינים שוב והפעם העבירה יד בשיערה הכתמתם שהגיע עד לכתפייה.
"השורש שלך גדל." היססתי אם ליידע אותך בכך ששמתי לב.
"את רוצה אולי שנלך לצבוע את השיער מחר?" הצעתי כשקפאה מול המראה.
"תצבעי יחד איתי?" הסתובבה לפתע בהתרגשות, זוממת על השיער החום בהיר שלי.
לא, גם לא בעוד אלפי שנים.
"אני אעשה את העבודה שלך במשך שבוע!" התחננה.
"כולל הישיבות?" היססתי.
"מוכנה!" הכריזה המלבישה, ובכך סיימה את מדור ההכנות,
"אל תשכחו את המסכות." הושיטה לעברינו מסיכות שחורות מעוטרות ברזלים דקים, המסתלסלים יחד ומייצרים את כל יופייה של המסכה, המכסה את העיניים בלבד, ומעט מעצמות הלחיים העליונות.
לבסוף, הנהנה בחיוך לקיארה ומיהרה לצאת מהמשרד.
"קיארה, תארזי גם טייץ וחולצה קצרה." הרמתי את ראשי אליה אחרי שבחנתי את המסכה.
"מה גורם לחשוב שאני מתכוונת לעשות כושר בנשף? או אי פעם?" סלדה מהרעיון.
"אם ניאלץ לברוח, יזהו אותנו מקילומטרים בשמלות.
אנחנו צריכות תוכנית מילוט." הסברתי בטון רציני, מזכירה לה מה מטרתנו.
"סלנה הליוס, תמיד עם תוכנית מילוט." קיארה נאנחה והושיטה לי בחזרה את המסיכה שהייתה בידה, וחטפה את זו שבידי.
"לפחות תביאי לי את המסכה הנכונה." רטנה, ולאחר רגע הבנתי שבטעות העברתי לה את המסיכה האדומה, שהייתה שייכת לי.
את חייבת להיות מרוכזת, נזפתי בעצמי, זה לא הזמן לטעויות.
"מדהים שאת תמיד חושבת צעד קדימה, ועל עוד אלף צעדים שונים." נעלה את נעלי העקב שלה.
"אני אוהבת להיות מוכנה." הפעם אני גלגלתי עיניים, ונאבקתי בנסיון לסגור את נעל העקב.
"הלוואי ואזכה לראות את היום שבו את לא מסוגלת לשלוט בעצמך, או לפחות את היום שלא תהיה לך תשובה לכל דבר, או תוכנית מילוט." קמה על רגלייה בקפיצה, יישרה את הקמט הבלתי נראה בשמלה והסתובבה בגאווה, מראה למשרד כולו, שהיה ריק מלבדנו, את השמלה הארוכה היפייפה שלה.
"אני לא יודעת מה קאי מתכוון לעשות בכסף." צחקקתי וקמתי גם אני.
"זה לא נחשב, התכוונתי למשהו שאת תמשיכי לחיות בשקט גם בלי לדעת את התשובה.
אבל הנה אנחנו בדרך לנשף ולא כדי להשתכר בו." התקדמה אל הדלת.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
