Part: 1.7/ תגובה
•°•°☆•°☆•°•°•
"אני עושה כאן פילאטיס." מיהרתי לעמוד על רגליי ולסלק את שאריות האבק מברכיי, בודקת שהכפפות אימון שלי מסתירות את החבלות הטריות.
"בתשע וחצי בערב?" קאי ולוקה העבירו בניהם מבטים. "חשבתי שזה קצת מוקדם מדי בשביל הפילאטיס שלך, אלת הירח." לוקה צחק ממקומו ושלח לעברי קריצה שותפה לסוד "אתה מאמן פילאטיס?" קאי נראה יותר משועשע מאשר מופתע "מה עשיתם כאן?" התערבתי בשיחה ובחנתי את הסטודיו המואר, החל מהחולצות הזנוחות ועד בקבוקי המים הקרירים לצד ההליכון.
העברתי גם מבט חטוף במראה הנפרסת לאורך הקיר, רק כדי לוודא שאני לא נראת שקרנית בדיוק כמו שהרגשתי.
"מה שזה לא יהיה, לפי איך שלוקה מדמם, לא נראה לי שהוא מנצח." הצבעתי לכיוון הדם המקריש באפו. "אני טוב באקדחים, לא אגרופים." גלגל את עיניו "בשדה קרב אתה צריך להיות מוכן לכל סוג של נשק." הזכרתי את אחד השיעורים שלימד אותי, אם כי לא יישם בעצמו, לפחות לא מול קאי.
האדרנלין בער בגופו של קאי, כך לפחות זה נראה לפי רצף ההתנשפויות שלו והזיעה שנצמדה לחזהו. לוקה, לעומתו, נראה מותש.
אם קאי ניהל את הגיהנום, לוקה היה השומר בכניסה שצחק על הנכנסים.
לוקה היה זה שמפר את השקט והסדר שקאי דרש כל כך לשמר.
אני עושה הכל כדי לא לאבד שליטה, במאמץ כל כך ברור עד שנדמה שאני אפילו לא שולטת בזה.
קאי שולט ברגשות שלו, החל מהצחוק השובב ועד הזעם שמבעבע בוורידים, ואילו אני, דואגת לכבות אותם לפני שיתנפצו לי בפנים.
אנחנו לא אותו הדבר.
"אני מוכן לכל סוג של פילאטיס, אלת הירח." לוקה הקניט אותי בחצי חיוך.
"למעשה, בואי נתערב.
זריקה אחת - אם את מפספסת, אני שלך לכל הלילה." שלף מעקב הנעל השמאלית סכין משוננת והושיט לעברי.
מבטי נע בין לוקה וידו המושטת לבין קאי שבחן אותנו בסקרנות.
אם אאחוז בסכין, הוא ידע שאני ממש לא לומדת פילאטיס, והשם שלי עלול לעלות לו בכוונת בחיפוש אנשי עולם תחתון במנוסה - הסינדרלה.
מצד שני, זו רק סכין אחת, הפיתוי היה ענק.
"אם היא מפספסת, כנראה שהמורה שלה גרוע ואתה צריך לעזוב אותה לכל הלילה." קאי אמר בבוז ושעשוע לעברו של לוקה.
"ואם אני מצליחה, מה אני מקבלת? בונוס? יום חופש?" פניתי בחיוך אל קאי "אם את מפספסת, אני בעצמי אאמן אותך ללילה שלם." הצהיר בחצי חיוך גאה "נשמע כמו עונש הולם." המהמתי ואחזתי בסכין שהייתה קלה בכף ידי "ואם תצליחי, את רשאית לדלג על מסיבת העיתונאים מחר." "חשבתי שזה היום." תהיתי "הייתי קצת עסוק." מבטו השובב נע אל פניו של לוקה.
"אז מה תעשי ביום החופש מחר? נלך לאכול גלידה?" לוקה נשמע גאה וזחוח בזמן שיישרתי את ידי האוחזת בסכין אל עבר הקיר עם לוח המטרה העגול, עוצמת עין אחת לכדי חריץ ומנסה למקם את קודקוד להב הסכין במרכז המטרה שהייתה במרחק חמישה מטרים.
YOU ARE READING
PERSONA
Roman d'amourמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
