PERSONA

PART 2.5

part: 2.5/ האי 

°•°•°•°•°◆°•°•°•

"אל תגידי לי אילו עסקאות אני צריך ואילו לא, אני מזכיר לך שאת מנהלת מחלקה פיננסית וממש לא היועצת העסקית שלי." הוא התקרב אל השולחן שחצץ בנינו, והעיניים הקרירות שנעץ בי גרמו לי לתהות עד כמה חכם היה להתערב.
"לחנוק את הלקוח שלך? ברצינות?" הנפתי את ידי באוויר.
"לסמם אותך? ברצינות?" חיקה את טון הדיבור שלי.
"זו הבעיה שלי לא שלך." נאנחתי.
"ראיתי כמה יפה התמודדת איתה."
"זה נקרא נימוס ואיפוק, תנסה מדי פעם."
"זה נקרא טיפשות ותמימות."

"קאי, אני לא צריכה את העזרה שלך." חזרתי לשבת במקומי, הוא עקף את השולחן ומשך בסעד הכיסא והכיסא סטה לכיוונו.
"אתמול היית צריכה אותה." לחש בקריאת תיגר, ידיו סגרו על מסעדי הכיסא ונותרתי כלואה.
זו הייתה טעות לשבת, זו הייתה טעות להגיע ליוניק היום.
הייתי צריכה לקחת יום חופש, יום מחלה, כל דבר או טופס שהיו מרחיקים אותי מיוניק וקאי.

"אתמול הייתי מסוממת." דחפתי אותו מקרבתי וקמתי על רגליי, הוא צפה בי בזמן שעקפתי את השולחן והתיישב על הכיסא.
"רוצה לספר לי מה אמרת לויטוריה בדרך לכאן?" שאל במעט שובבות.
הוא יודע, הוא בטוח יודע כמה שקרים סיפרתי.
"לא." שילבתי ידיים ונעצתי בו מבט זועם.
הוא צריך את העסקה של פדריקו, והוא מוכן להרוג את עצמו לפני שיודה בטעות שלו.
"מסתבר שאני לא נותן לך הפסקות מהעבודה, גלור מתעללת בך, אני שוכב באופן קבוע עם אפרודיטה -"
"אמרתי גלור." כחכחתי בגרוני ונכנסתי אל דבריו "גלור." תיקן באיטיות ארסית.
"אחר כך שאלת את ויטו אם לוקה מאומץ, סיפרת לה שגרמתי לקיארה לנפץ לך את המחשב, אני הבאתי אלכוהול ליוניק בכוונה כי ידעתי שאת אוהבת וויסקי, והכתבים רודפים אחרייך כי אני לא יודע לשלוט במחלקת יחסי החוץ."
שתיקה השתררה לרגע, נדמה שחיכה לתגובה או התגוננות.
"הנסיעה הייתה ארוכה משחשבתי." נאנחתי, לא היה טעם לשקר עוד.
"פספסתי משהו?"
"לא." כן.
"אה, נכון, מסתבר שאני גם הכפלתי לך את העבודה - "
"תודה וסליחה היה נחמד." פרשתי ידיים לצדדים, נזכרת בעבודה הכפולה שהוא וגלור אילצו אותי לעבוד בליל הנשף רק בגלל הגחמות שלהם.
"אני מודה לך בעזרת תלוש משכורת." סינן
"גם אמרתי לה שאמרת לקיארה שהאוכל שלה דוחה אז אתה אוכל בקפיטריה." התאפקתי לא לקפוץ לעברו בציפורניים שלופות, הייתי צריכה להזכיר לעצמי כמה וכמה פעמים שאני ממש גרועה בתגובות וקאי בוודאי יפיל אותי לריצפה לפני שאבין מה קורה.
"ומה ויטו אמרה אחרי כל זה?" קאי לא נבהל מכל השקרים, למרות שהייתי בטוחה שאחרי הנסיעה הזו ויטו היא זו שתיכנס הביתה ותפטר את קאי.
"שכדאי שאלמד איטלקית כי המילים שלי מסובכות מדי בשבילה ואם אני לא אוהבת את האוכל בקפיטריה אני צריכה לבוא ולאכול אצלה."
"את ממלמלת-" "שהיא לא טובה באנגלית, בסדר? הזקנה הזאת נצמדת אלייך בכל העולם אבל לא למדה לדבר. איך אתה בכלל יודע?" קטעתי אותו בחוסר סבלנות.
"מצלמת הרכב מחוברת לפלאפון שלי, ויטו גרועה בחניות רוורס. היא צורחת כשהחיישן מצפצף."
"האיטלקייה הזקנה הזאת הייתה יכולה להזהיר אותי ש-"
"שמה? שאפשר לשמוע אותך? לא נראה לי שזה אי פעם הפריע לך." הוא החניק צחוק יבש וקם על רגליו.
הלב שלי דהר ככל שהתקרב, הוא ממש קרוב לויטו? זו הייתה טעות לנסות לסכסך בניהם?