PERSONA

Part 2.2

Part: 2.2/ קול ההגיון
•°•°☆•°•°•☆•°•°•

בקבוק הוויסקי התרוקן מהר מדי, מספיק מהר כדי שלא אוכל להתחרט על הלגימה הראשונה. "תקשיבי, זו חטיפה, את לא מבינה?" קיארה ניסתה להסביר לי בפעם השלישית "זה ברווז!" התקוממתי על ניסוח המשפט שבו בחרה "קוראים לו האנטר." נזפה והפנתה כלפיי אצבע מאשימה. טיילנו במסדרונות ללא מעש, יחפות מנעליי העקב המגושמות וריח האלכוהול בוודאי אופף אותנו. "מה בדיוק הדבר הזה צד? הוא נאכל על ידי כל חייה אפשרית." פרסתי את ידיי לצדדים בחוסר הבנה, מנסה לשכנע את קיארה לשכוח לעד מהאנטר ולהותיר את החלק הזה בחייה מאחור. היא עצרה לרגע במקומה "הוא צייד של רגשות." היא לחשה בקול שקט, כמעט מצטער, "והוא חשוב לי." הוסיפה עם מעט תחינה בקולה. 

"הינה אתן! תקשיבו לי טוב, עמי ותמי, הגיע הזמן שתיקחו אחריות -" "אני תמי, נכון?" קטעתי את גלור ופניתי אל קיארה "אני יכולה להיות המכשפה?" עייניה זרחו בהתרגשות "היא רעה, היא רצתה לאכול אותם." נחרתי בבוז "יש לי רעיון טוב יותר לתפקיד המכשפה." מבטה של קיארה חלף על פני המסדרון והגיע אל גלור חסרת הסבלנות שהייתה במרחק כמה מטרים מאיתנו, ומיהרה לצמצם את המרחק. "יש לי רעיון להתרחק מכאן." הנהנתי והפנתי לה את גבי "אני עדיין רוצה להיות המכשפה." קיארה לחשה והפנתה את גבה גם כן 

 "את רוצה להרוג אותי?" השתנקתי וכשלתי הצידה בנסיון להתרחק מקיארה, גופי נתקל במשהו קשיח וכשסובבתי את ראשי, הבחנתי כי זה היה קאי, שנראה מבולבל לא פחות ממני. "נדפקנו." מלמלתי וידי שוטטה לאחוז בחולצתה של קיארה ולהעיר את תשומת ליבה לנוכח מולנו. "אני חושבת שזו הקומה ה-16." לחשתי לעברה בעוד עיניי ננעלו על קאי "זו הקומה ה-16." מצחו התקמט בתהיה כשבחן את המתרחש. "נדפקנו." קיארה השתנקה כשסוף סוף הבחינה בקאי. 

הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה עם כפתור סורר, מכנס שחור ושעון כסף שלראשונה הבחנתי בו. שיערו הכהה היה מסודר ומסורק להפליא ועיניו חשפו כתם זהוב באישונים הכהים שלו תחת צללי אורות המסדרון. פתאום הבנתי כמה הצללים שנוצרים כאן בלילה, בעזרת נברשות הקריסטל המעומעמות, הזכירו יותר לילה קסום באגדה אפופה קסמים מאשר חברת השקעות ופיננסים. 

"אתה הנסיך או האיש הרע בסיפור?" שאלתי וצמצתי את עיניי כשהמשכתי ללטוש עיניו בקאי. "אני מריח אלכוהול?" הוא הסניף קלות את הריח, לאחר רגע רכן מעט לעברי ושאף שוב. "וויסקי זה משקה יוקרתי שמוגש באירועי יוקרה וחברה מהמעמד הגבוה, אתה לא יכול לקרוא לזה 'פשוט אלכוהול' כאילו זה אציטון אצל מניקוריסטית, אני בטוחה שמישהו שילם על הבקבוק הזה הרבה כסף." קיארה התגוננה "כן, אני." קאי רטן "מאוד לא אחראי מצידך להשאיר את  הבקבוקים היקרים שלך ללא השגחה, עייני השקד שלך לא יצילו אותך לנצח." הוספתי "המשפט הזה אפילו לא הגיוני מבחינה מילולית." קיארה נזפה "מה את מבינה במילולי? לפני רגע דיברת על ברווז שצד רגשות." הסתובבתי לנזוף בה בחזרה "ואני התכוונתי לזה שהוא לא תמיד יכול להסתכל על הוויסקי, הבנת? עייני השקד - " "אני לא מאמינה, היא שיכורה." גלור השתנקה וקטעה אותי "הבנת את זה עכשיו?" קאי נאנח ועיסה את גשר אפו בעזרת קצות אצבעותיו.