Part: 2.4/ נצנצים סגולים
•°•°•°•°•☆•°•°•°•°•°•
נכנסתי בסערה אל המשרד, טרקתי את הדלת ונשענתי עליה באנקה כבדה ועצימת עיינים.
שאפתי אוויר דרך האף, השתהתי עם שחרור האוויר ולבסוף נשפתי אותו דרך הפה.
כשפקחתי את עייני, הצטערתי שעשיתי זאת.
איזיס ישבה על כיסא המשרד, היא מדממת מהאף וידה מצמידה חתיכת בד מוכתמת דם אל החבלה בשפתה התחתונה.
קיארה עמדה מולה בשילוב ידיים ובחנה את פרצופה הזעוף של איזיס.
מעבר למבט האטום וחסר הרגשות של קיארה, הבחנתי באבקת הנצנצים הסגולה שנדבקה לשיערה, ידייה ואפילו על בגדייה שלבשה עוד מאתמול. אני לא בטוחה אם הגיעה ממועדון חשפנות או מאבק.
איזי, לעומתה, לבשה חליפה יפייפיה, אדומה, ולולא החבלות על פנייה, השיער המבולגן והסבוך, ואם תופרים מחדש את הקרע במותנה השמאלית, היא נראית מדהים.
"לא, לא, ממש לא, אין מצב שאני מתמודדת עם כל הדבר הזה לפני השעה עשר." הנפתי את ידיי בביטול לעברן.
החטפתי מבט זריז בשעון הקיר, השעה הייתה שבע בבוקר, נזכרתי שאני לא יכולה פשוט להקפיא את הרגע, לשתות קפה, ואז לחזור לטפל בו, לא משנה כמה אני מותשת מהלילה שעבר עליי.
קיארה בוודאי תהרוג אותה עד אז.
ואני לא מאמינה שהתעוררתי כל כך מוקדם.
"אני לא מאמינה שחטפת את המסכנה! אמרתי לך שאנחנו לא נעשה את זה." נזפתי בקיארה.
"אני לא חטפתי אותה!" קיארה התגוננה ומעט מהנצנצים נשמטו משיערה והתפזרו על הרצפה.
"קיארה, היא מדממת." הצבעתי בידי על איזי.
"העובדה שהיא מדממת אומרת שהרבצתי לה, לא שחטפתי אותה." גלגלה את עייניה.
"אז הרבצת לה?" פערתי את עייני.
"זה נראה לך כאילו ליטפתי אותה?" הרימה גבה מהוססת ועייניה נדדו על איזי שנעצה בה מבט מתריס.
"אני אשאל את זה פעם אחת," נשמתי עמוק "מה איזיס עושה אצלי במשרד חוץ מלדמם, ואיך היא הגיעה לכאן?"
"גלור נתנה לי טרמפ לחברת אמרא, ושם פגשתי במקרה את איזיס.
מפה לשם, אולי בגללי ואולי לא, היא התחילה לדמם מהאף, וחשבתי שאם כבר לטאה פצועה - אז עדיף לטאה פצועה שמספקת תשובות." הסבירה בחיוך נינוח.
"ואיפה את בילית את הליל שיכרות שלך?" שאלה בסקרנות.
"אנחנו לא נדבר על הלילה הזה שוב אי פעם, את מבינה אותי?" הכרזתי והפנתי לעברה אצבע מזהירה.
"מה בכלל חיפשת באמרא?" שאלתי כשנזכרתי בהסבר המגוחך שלה.
"ניקס סימסה לי, מסתבר שמצאתי חן בעינייה." קרצה "קיארה, את לא יכולה לתת לדחפים שלך להשתלט עלייך, המקום הזה הוא כמו מאורת נחשים ו-"
"תרגעי, לא נגעתי בה." נחרה בבוז והניפה את ידה בביטול "קיארה." הזהרתי בידיעה שהיא משקרת.
"אוקיי, זה היה או ניקס או ג'ורג', האפשרויות שלי היו מאוד מוגבלות." הרימה את ידייה בהכנעה.
"החיים הם לא קרקס ולא בית בושת או מועדון!" התפרצתי בכעס על חוסר האחריות שלה, הוא נרתעה צעד אחורה למשמע הצעקה.
"אני מצטערת, התכוונתי שאת לא יכולה להתנהג כאילו כל הדבר הזה זו איזו מסיבה במועדון.
אמרא מסוכנת, האנשים שם מסוכנים והלטאה המדממת הזאת היא ההוכחה לכך." אמרתי בקול רגוע יותר וניסיתי להישמע מאופקת ככל שיכולתי, כדי שקיארה תבין שאני מדברת מתוך הגיון.
לא שומעים כשאת צועקת.
"מה יקרה מחר? תדפקי לסביאר טארו על הדלת ותנסי לפתות אותו? תשתכרי ותשכבי עם לוקה?" שאלתי נואשת להכניס בה קצת היגיון.
אולי בכלל בי. אולי אני בכלל נוזפת בעצמי.
YOU ARE READING
PERSONA
Roman d'amourמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
