PERSONA

Part 2.9

Part: 2.9/ הרמאות של לוקה
°•°•°•☆•°•°•°•

קאי יודע הכל, או לפחות הוא יודע שאני יודעת.
לא יחלוף זמן רב עד שיגלה בדיוק מה קרה באיטליה שגרם לי לבוא לכאן, ומה בדיוק אני מנסה לעשות.
להפיל אותו, להפיל אותם.
קיארה נעלמה למשך הלילה וחזרה רק לפנות בוקר, אני מתלבטת אם לשאול.
כמה זמן יחלוף עד שקאי יגלה על המוות של דודה שלי? על מסע הנקמה שלי בגלל חוזה הנישואין שממנו ברחתי?
אולי הוא כבר הספיק לעשות את החישובים שלו ולהבין לבד? אולי אני כבר לא הרודפת, אולי איפשהו במהלך הלילה הפכתי לנרדפת.

קאי קאלו.

היא תהרוג את כולנו, כל החוסן והשליטה שאימצה לעצמה יתפרקו ברגע אחד ברגע שתגלה למה אני ולוקה גרמנו.
טוב, למה אבא שלה ולוקה גרמו.
היא כבר יודעת, אבל היא לא יודעת איך לוקה רימה את כולנו ברגע של להט, ואיך אבא שלה עודד זאת.
אולי עדיף שתגלה לפני שנתאמן יחד שוב, פתאום נראה לי הגיוני שלוקה לא אימן אותה כראוי.

"אתה חתיכת בן זונה." אמרתי כשהוא נכנס למשרד, הוא פער את עיניו ועצר מבולבל במקומו.
"תזכיר לי מה הפעם? פשוט לא זכרתי שיש לי משהו שכולל אותך בלוח הזמנים." הוא טרק את הדלת בחיוך ונכנס פנימה.
"אתה אימנת אותה גרוע כי ידעת מי היא." החנקתי גיחוך יבש.
זה גאוני, וכל כך מטומטם בו זמנית.
"כמובן שכן, אתה באמת חושב שאני אלמד אותה איך לחנוק אותי? אני לא אידיוט."
"היא תהרוג אותך." אמרתי וחיכיתי לתגובתו, החיוך לא נשמט מפניו "אל תשכח שהיא ממש גרועה בתגובות." זקר את אצבעו כמי שהעלה רעיון גאוני.

"מתי גילית?" שאלתי סקרן וניסיתי להבין כמה זמן היא מתאמנת אצלו.
"כשהיא הגיעה לטאלימה, אני חושב.
הכרתי את הפנים שלה דרך תמונה, וזה היה צעד ממש מטומטם להשתמש בשם האמיתי שלה." הוא הניד בראשו, מעט מאוכזב כשהושיט את ידו לקערת שוקולדים בקצה השולחן.
"זה גם היה צעד מטומטם להפוך למאמן שלה, אתה לא חושב?" נזפתי בו בחזרה והרחקתי ממנו את השקולודים.
"לא. היא יודעת לזרוק כמה חצים וזה הכל.
תודה לי בזמנך הפנוי כשארוסתך לא תצליח לגבור עלייך בקרב אגרופים." גלגל עיינים ונשען בחזרה במקומו.
"אני לגמרי הודה לך על זה כשהיא תשלח לעברי סכין משוייפת." סיננתי בשקט ולא יכולתי שלא לדמיין את סלנה זורקת לעברי חפצים חדים ברגע של כעס, למרות שכל מה שהיא עושה זה לרסן את עצמה ברגע האחרון, כמו להבה שעומדת להשתולל אך לבסוף נכבת.
"לזה אני לא אחראי, היא באה ככה מראש, עם מספרים וזוויות ו-" "הבנתי, היא באה חכמה מראש." קטעתי אותו בחוסר סבלנות.

"אתה יודע מי היא, אבל ברור לחלוטין שהיא לא יודעת מי אתה, מר קאלו." לעג לשם המשפחה.
"כבר אמרתי לך - " "שרפת את החוזה אחרי שרימיתי אותך, אני יודע." הרים את ידיו וקטע את דבריי, הוא נשען מעט קדימה ולחש בשובבות "אתה יכול להגיד לי אם אתה מתחרט, זה בסדר, אנחנו נדאג לזה תוך דקות."
"אני מצטער לוקה, אבל גם אם הלב שלי כולו ישבר אלף פעמים, ויתאחה אלף ואחת פעמים תחת חסדייה של אלת הירח היקרה שלך, אני מבטיח לזכור את מה שעשית." חייכתי לעברו, חיוכו השובב נמחק בן רגע.
"בסדר." חתם בכך את השיחה והתרווח בנוחות על כיסאו.