Part: 0.2/ האלים היוונים של העיר
•°•°•♡•°•°•
"אני לא מאמינה שזה סוף סוף קורה!" התפרצה קיארה שכמובן, הפרה את הבקשה שלי, וחיכתה לי בלובי הבניין הגדול המעוטר בנברשות כסף יקרות.
וכן, זה הדבר היחיד שמיוחד בו מלבד שטיח אדום המתפרס מדלתות הזכוכית האימתניות ועד לדלפק הקבלה של משרדי החברה.
אה, וישנו גם ג'ורג', שומר הכניסה.
אם להיות כנה, הוא נראה כאילו הוא יושב שם מאז שקמה החברה, לפני שישים שנה.
"תהיי בשקט," נזפתי בה בלחישה ובחנתי את האנשים הסקרניים שנעצו בנו מבטים חמדניים בזמן שניסו להעמיד פנים שהם מתעסקים בעינייניהם, כולל ג'ורג' שלא היה ממש טוב בזה.
"מישהו עוד עלול לשמוע אותך!" צחקקתי בהתרגשות.
"לעזאזל, סלין, העבודה הקשה באמת משתלמת." נשפה אנחה כבדה ומקלה בו זמנית ופערה את עינייה; נדמה לי שברגעים אלה ממש היא מריצה בראשה את כל מה שעברנו יחד כדי להגיע לרגע הזה.
היא צדקה, היא באמת משתלמת.
"אני מתחילה לחטוף חרדה כשאני רק נזכרת במה שהייתי צריכה לעבור כדי להגיע לכאן." החמצתי פרצוף ומשכתי את ידה אל עבר אחד המשרדים הצדדים, לא מפסיקה להביט לצדדים כדי לוודא שאף אוזניים חטטניות לא מצוטטות לנו.
וביוניק? יש המון כאלה.
אי אפשר שלא להיזכר בשמועה שרצה על העובדת המסכנה במזנון, שבעקבותיה נאלצה לעזוב בתוך שבוע את החברה בבושת פנים.
נקישות העקבים שלנו הדהדו כל הדרך אל המשרד הקטן וקיארה, שהייתה חסרת סבלנות, מיהרה להתיישב על שולחן המשרד החשוך בזמן שהדלקתי את האור וטרקתי את הדלת.
"מה שאת היית צריכה לעבור? להזכיר לך מי סידרה לך את העבודה הזאת?" שילבה ידיים בהתחכמות, מחכה לנתח הפרס השמן שלה.
"אוקיי, בסדר," התפרצתי בצחוק "מה שאנחנו נאלצנו לעבור." התקרבתי לעמוד מולה
"אז, גברת יש לי יום הולדת היום למרות ששיקרתי שהוא היה מתישהו כשהיית בח"ול," צמצמה את עינייה לחריץ קטן כדי להמחיש את הנזיפה ולאחר רגע מיד פתחה אותן בשעשוע
"את הולכת להפיל את החברה?" לחשה בחצי חיוך שובב "אני הולכת להפיל את העיר." החזרתי בחיוך זהה.
חברת יוניק מעולם לא הייתה המטרה העיקרית שלי כשהגעתי לכאן, אבל לאט לאט, ככל שהתקדמתי בתוכה, הבנתי שהיא עלולה להיות הדרך המרכזית והיעילה ביותר שלי להגיע אל המטרה.
איפה שהוא, באחת הסמטאות הנסתרות בעיר, מסתתר לו המנכ"ל הקודם, כמו עכברוש בביוב, יודע בכל רמ"ח איבריו שאני כל כך קרובה אליו, ואל ארגון הפשע שלו, ואני לא מתכוונת להתפשר על פחות ממלחמה ומרחץ דמים.
לא אחרי מה שהוא, אנשיו ואבא שלי, המתחרה הנאמן שלו, אילצו אותי לעבור.
העיר הזאת הולכת להישרף עד היסוד בעודם נלחמים בתוכה.
ואני אהיה זאת שאצית את הגפרור.
YOU ARE READING
PERSONA
Romanceמדי שנה מתכנסים אנשי העיר בנשף מסכות יוקרתי עם כלל אחד- אסור לשקר. אבל לכלל הזה הרבה סעיפים כגון; לא משנה מי אתה מחוץ לנשף הזה, מי אתה אמור להיות או מה אתה אמור להיות; כאן אתה מי שאתה באמת. ולשקרנים הכפייתים בנינו? על כל אורח לענוד שרשרת זוהרת ב...
