The penthouse lights

פרק 1- דרך חדשה

לעמוד ווטפאד בטיק טוק:
Wattpad.3

ירדן
״תביא לי את זה, אני צריכה ללכת.״

נשענתי לתוך חלון המרצדס השחורה של טומי בזמן שהוא התעסק בתא הכפפות. הסבלנות שלי הלכה ואזלה עם כל שנייה שהשקית לא הייתה בידיים שלי. רציתי לעלות לדירה שלי, להיכנס לחדר ולהינעל בתוכו עד הבוקר שלמחרת.

״קחי, מתוקה.״ הוא שלח יד מעבר לחלון והרכין את ראשו מעט כשתלשתי את השקית השחורה מידו. פתחתי אותה ובדקתי שהוא לא טעה בספירה לפני שאשלם לו.

הוא אף פעם לא טועה אבל אני דייקנית.

״תשע, עשר... על מה אתה מסתכל?״ הנמכתי את המבט שלי לתוך הרכב שלו בזמן שספרתי את הכדורים. ״הו. איזו קשוחה את,״ שפתיו הדקות נמשכו לצד אחד עקום בחיוך מתגרה, ״הכדורים שלי כבר עושים את העבודה? או שהם עדיין לא מחקו לך כמה תאי מוח ומילאו את החלל הריק באופוריה משגעת?״

פתחתי מעט את רגליי בג׳ינס הצמודים וחצבתי מקום בין ירכיי לשקית הקטנה.

הנחתי את המרפקים שלי על מסילת החלון בנינוחות והבטתי לתוך עיניו הכהות. ״לא, האמת שלא. הכדורים שלך עדיין לא מחקו לי תאי מוח ומילאו את החלק הריק, אבל אם תרצה אני יכולה לעקור לך את העיניים ולמלא את החלק הריק בכדורים שאתה מוכר ללא מרשם."

הוא חייך אליי חיוך זהיר. ״תיזהרי, ירדן. בסוף אני עוד עלול לתת לך כדורים מורעלים.״ עיניו היו לא פחות מרוע טהור שנוצר בין החום-דבש. אלוהים. אני עדיין אוהבת את החלאה הזה. הוא נרקב בחיים שלי כבר שנים ועדיין לא נמאס לי ממנו.

טוב, אולי בקרוב.

"לילה טוב, יאללה." קרצתי אליו והוא משך את כתפיו תוך כדי גיחוך. "יאללה, כבר שכחתי את המילה הזאת, בחיי." הוא גירד את עורפו. "טוב, מה לעשות, אתה לא ישראלי אמיתי ומגניב כמוני." הרמתי את הגבות בחיוך גאוותני.

"אז נדפקתי, את אומרת?"

"נדפקת, נדפקת מאוד.״

"חבל אם כך. לילה טוב, מותק."

אחרי שהתרחקתי מהרכב שלו וזרקתי לו שטר של מאה דולר לתוך מושב הנוסע הריק שלצידו הוא לא היסס לתת גז ולהזדיין מהשכונה שלי. שלפתי את השקית מבין ירכיי וצעדתי לפח הממוקם לצד המדרכה. הוצאתי את חבילת הכדורים השטוחה והכנסתי אותה לתוך חזיית התחרה שלי.

הבטתי הצידה בחשד וגוף גברי הציץ מאחורי בגאז׳ של רכב סקודה שחורה מהסוג המחודש. זרוע ימנית, חזקה וגברית ומקועקעת בלטה לה ונחשפה אחרי שהבחור הוציא זוג מזוודות שחורות והוריד אותן למדרכה.

חולצת הטי-שירט הלבנה שנזרקה עליו באופן מושלם הבליטה את גופו הגדול והחסון, שאם הייתי עומדת לידו היה מכסה אותי לגמרי, למרות שאני יודעת שאני לא קטנה כזאת ושברירית.