The penthouse lights

פרק 108- שחור בעיניים

שנה אחר כך:

״גלי, ילדה יפה.״ הרמתי אותה בזרועותיי ואדריאן חטף אותה כאילו היא איזה חפץ חשוד. הוא רץ איתה לאורך החוף והיא צחקה כל כך חזק שיכולתי לשמוע את הצחוק שלה.

עד לכאן.

אני לא יודעת על מה אני שמחה יותר.
עליה, על החתונה עם אדריאן, על הגיור שלו, על החיים הטובים, או על החברים.

אולי על הכל.

״היא צוחקת. היא אוהבת את זה!״ אדריאן קרא מרחוק ורץ איתה למים.

״אתה דפוק!״ ונסה צחקה. ״מסכימה!״ מייב קרצה וטפחה על הירך שלי במבט של: ״הצלחת בחיים. אני גאה בך מאוד״.

נייט הרים את מייב ורץ איתה לתוך המים. ״אלוהים! לא! לא! לא!״ היא ניסתה לגרום לו להוריד אותה אבל הוא כבר זרק את שניהם לתוך הגלים. ״תורי! תרים אותי!״ ונסה קמה על רגליה והרימה את ידיה באוויר כמו ילדה קטנה. טוני צחק והרים אותה וזרק אותה על הכתף שלו, רץ איתה לתוך המים.

לוקה הסתכל עליי וחייך בזדוניות.

״לא.״ קראתי באדישות והנחתי את משקפי השמש על עיניי המסנוורות.

״חבל. רציתי להרים אותך ולזרוק אותך על הכתף, לרוץ איתך לתוך המים.״ הוא הסתכל עליי אבל לא ראיתי אותו בבירור כי עיניי היו מעט עצומות. לא רציתי לקום למים.

שמעתי את הצרחות של הבנות עד לכאן.

״תתקשר לבת הזוג שלך שתבוא.״

״בשביל מה?״

״כדי שתהיה לך איזו מישהי לזרוק על הכתף ולרוץ איתה לתוך המים עם כולם.״

הוא צחק בטון נעלב, ״אאוץ.״

עצמתי את עיניי וקרני השמש הורגשו על הירכיים החשופות שלי. זה עושה לי טוב.

הרגשתי את עצמי נמשכת, ״לוקה, די!״

״זה מעליב.״ קולו הסקסי של אדריאן עורר אותי. הוא זרק אותי על כתפו ורץ לתוך המים. ״לא, לא, לא, לא, לא!״ צללנו מתחת לגל גבוה שהגיע וטעמתי את מי הים המלוחים.

״אידיוט!״ דחפתי אותו לאחור וניגבתי את עיניי האדומות. הוא צחק ומשך אותי אליו.

הסתכלתי למרחקים והלב שלי קפא כשראיתי את אוליבר עומד בשילוב ידיים בכניסה לחוף ונועץ בי מבט. שפשפתי את העיניים כי חשבתי שאני הוזה. התרחקתי מאדריאן בצורה מבוהלת ויצאתי מהמים. רצתי על החולות וחלפתי על פני לוקה ששיחק עם הבת שלי.

עמדתי מולו כאילו אנחנו אויבים.
אויבים של עצמנו אולי. לא שנאתי אותו.

הסתכלתי לו בעיניים שגרמו לי לטבוע בהן ולהחזיר אותי לגיל חמש-עשרה. הגיל שבו הכל התחיל. נגמר. נהרס. הוא לא נתן לי להרגיש חלשה מולו.