The penthouse lights

פרק 86- זו חקירה?

אחרי שהאירוע הסתיים כל אחד חזר למלון שלו. אני חזרתי עם תומר ואדריאן חזר למלון שלו. גם חלק מהאורחים התארחו במלונות כי רובם לא מפריז.

אמרתי לאדריאן שהלילה אשן במלון שלי ואז בבוקר אקח את הדברים שלי ואעבור למלון שלו. זה מוזר לי לעזוב את תומר ככה כי באתי לכאן במיוחד בשבילו, באתי איתו, אבל בסופו של דבר אנחנו לא ביחד ואף אחד מאיתנו לא חייב דין וחשבון לשני.

תומר סגר את הדלת והוריד את הנעליים שלו. הנחתי את המסכה שלי על השולחן.

לא ידעתי אם להגיד לו משהו או לעזוב אותו בשקט. ״אני מקווה שאת יודעת שאני לא כועס עלייך או משהו כזה. אני רק לא מבין מאיפה הוא הגיע. הוא לא יצא עם אריאל או משהו?״ הוא הוריד את מעיל החליפה שלו והתחיל להתעסק בעניבה ליד חדר השינה.

״זה מורכב.״

״כמה מורכב?״

״יותר ממה שתוכל לדמיין.״

הוא הנהן ונכנס לחדר השינה. אני נשארתי עם הבגדים והנעליים. האירוע הסתיים בשתיים-עשרה בלילה ועכשיו עשרים לאחת בלילה. התעכבנו שם קצת. דיברתי עם אדריאן ותומר העדיף לחכות לי כי אמרתי לו שאני חוזרת איתו למרות שאדריאן לא אהב את זה.

הטלפון בחדר השינה צלצל וישר ניגשתי לשם. תומר עמד ליד דלת האמבטיה ועיניו זינקו אליי במבט של: ״יש הפתעה נוספת עכשיו אחרי החבר המסתורי שלך?״ והוא נכנס לאמבטיה. הרמתי את טלפון השפופרת ועניתי לשיחה. קול נשי דיבר בצרפתית.

״אנגלית, בבקשה. כן?״ התיישבתי על המיטה. ״הו, סלחי לי. זה חדר חמש מאות ושבע, כן? מישהו בשם אדריאן סיירוס מחפש אותך ומבקש ממך להגיע ללובי.״

נאנחתי.

״תוכלי לבקש ממנו לעלות?״

״הוא מבקש שתגיעי ללובי.״

״אוקיי, בסדר. תודה.״

החזרתי את הטלפון למקום שלו ודפקתי על דלת האמבטיה. ״כן?״ תומר קרא. פתחתי מעט את הדלת כדי שישמע אותי ולא הצצתי פנימה. הוא סגר את המים. ״אני יוצאת. רק מעדכנת. בסדר?״ גירדתי עם ציפורניי את המשקוף מתוך צורך להתעסק במשהו. ״בסדר, מאמי. תשמרי על עצמך. ביי.״ הוא פתח בחזרה את המים וסגרתי לו את הדלת. לקחתי את כרטיס החדר, טלפון ויצאתי החוצה.

כשנכנסתי למעלית התחילו לי כאבים בבטן התחתונה. אני לפני מחזור. גם הציצים כואבים לי מאוד. הם נפוחים.

יצאתי מהמעלית בקומה הלובי וראיתי מלא אורחים שהיו באירוע נמצאים בלובי עם התלבושות והמסכות. הם כנראה חזרו רק עכשיו למלון. הפקידה בקבלה חייכה אליי והצביעה על היציאה לבריכה. הסתובבתי וראיתי את אדריאן עומד ליד הבריכה. הודיתי לה והתרחקתי משם, התחלתי לצעוד על העקבים לכיוון הבריכה.