The penthouse lights

פרק 14- הלילה ההוא

סיימתי את המשמרת שלי בשלוש לפנות בוקר ובמקום ללכת הביתה נשארתי לנקות את המקום ולסדר בקטנה כשכל העובדים כבר עפו ואדריאן נמצא למעלה.

טומי נסע היום ואדריאן אמר שהוא ינסה לשלב את ניהול המועדון יחד עם העבודה האחרת המסתורית שלו. אני בטוחה שאדע עליה ממנו בהמשך. עניין של זמן.

״אז את באה?״ אדריאן ירד מלמעלה והתקדם לעברי. המשכתי לנקות את הדלפק, הוא לקח את הסמרטוט וזרק אותו בצד השני של הבר. ״תעזבי את השטות הזאת. בואי נסגור את המקום וניסע.״

״לאן?״

״סוד.״

<><><>

לקחתי מאדריאן את בקבוק המים שהושיט לי בזמן שהתקדמנו על החולות כדי לשבת קרוב לקו החוף. אורות הבניינים הגבוהים האירו את חוף הים מכל צד אחר שלו ונתנו אווירה רגועה של חיים. מין שלווה פנימית בטוחה.

שאפתי לתוך הריאות את האוויר המלוח של הים והחול הרטוב, לרגע אחד חשבתי שזה יותר טוב מלשאוף ג׳וינט. לא עישנתי כמה ימים ואני לא יודעת מה אני חושבת על זה.

התיישבתי על החולות והוא התיישב לצידי, הוא שם את הטלפון שלו על מצב ״נא לא להפריע״ והחזיר אותו לכיס. איזו מחווה.

״אני מקשיב.״ הוא הקדיש לי את תשומת ליבו. ״אני לא אמורה לספר לך דבר כזה.״

הוא זקר גבה. ״לא אכפת לי מהרכב שלי, זה יתוקן מחר, אבל אני ואת נדבר על מה שקרה ואנחנו נדבר על זה הלילה. אל תתחמקי ממני, אני רוצה לשמוע. קדימה.״

בעיני מישהו אחר זה היה נשמע שהוא דוחק בי לספר לו משהו שאני לא חייבת, אבל בעיניי? בעיניי זה היה נראה שאכפת לו מה קרה שם באותו הלילה יותר ממה שאכפת לו מהנזק שנגרם לרכב שלו.

״לא אכפת לי בשיט מהרכב, ירדן. אני רק רוצה לשמוע מה קרה שם בלילה ההוא.״

זין. אני לוקחת סיכונים, לא?

״זה סיפור מאוד מורכב וזה ארוך יותר ממה שאתה מדמיין.״

״יש לי זמן.״

״שיהיה.״

ניסיתי לסדר את הדברים לפי הסדר שבו הם קרו כדי לא לבלבל אותו ופשוט לספר את זה. הוא מרגיש טיפוס שאפשר לדבר איתו. הוא הוריד את ההורים שלי מהרעיון של הריתוק כדי שאחזור לעבוד איתו. אכפת לו ממני ואנחנו לא מכירים אישית. הוא נלחם על זה. הוא נלחם עליי כי הוא סקרן.

״אתה זוכר את הערב ההוא בלובי עם הבחור שרצה להרים עליי יד ואתה תקפת אותו כדי להגן עליי?״