The penthouse lights

פרק 32- אל תחשבי שלא ראיתי

ברגע שיצאתי עם אחותי הקטנה ועם החברים שלי לסלון אריאל קטעה את השיחה האינטימית שלה עם אדריאן שהתלוותה במגע והסתכלה עליי כאילו אני הצועדת בראש.

״היי, אכפת לכם שנשב פה? תודה.״ מייב והשאר הניחו את הדברים על השולחן הגדול בסלון וכל אחד תפס פינה. אריאל נדחקה לאדריאן כדי לפנות מקום לחברים שלי. טוני ונייט ישבו ליד אריאל ובגלל שלא ממש היה מקום אז הבנים הושיבו את ונסה ומייב עליהם ומור ישבה ליד טוני וונסה שישבה על הברכיים שלו.

לוקה תפס את הכורסה ליד הספה בצד של אדריאן בדיוק כשהתכוננתי לשבת שם. הרגשתי מובכת והיססתי אם לומר משהו כשכל העיניים בחדר הופנו אליי ואל לוקה.

הוא קם בחיוך מלא ביטחון. ״בואי, שבי.״

״לא צריך, אני אביא כיסא מהמטבח.״ ליטפתי את זרועו והוא משך אותי אליו כשהתכוננתי להביא כיסא. לוקה ניסה להושיב אותי אליו ולא רציתי שזה יקרה מול אריאל ואדריאן, במיוחד מול אדריאן.

בחיי שאני לא דופקת לו חשבון אבל לא רציתי שהוא יחשוב שאני עושה את זה כדי לגרום לו לקנא. זה כל כך ההפך מזה, כי אני לא משחקת בצורה הזאת.

״הכל בסדר, לוקה. אני אשב ליד אחותי.״ התכוננתי לשבת על זרוע הספה שהיא לא מיועדת לישיבה אבל אני לא רוצה לשבת עליו מול אחותי וחבר שלה. זה לא מרגיש לי נכון.

מור הניחה את זרועה על זרוע הספה ותפסה את המקום כשהתכוננתי לשבת שם. ״אני נשענת פה, את לא רואה?״ היא אמרה את זה בשיא הרצינות אבל כל כך הבנתי את המטרה שלה. היא רוצה שאשב על לוקה.

״בואי, אין לך מה להתבייש. כולם פה יושבים על כולם.״ לוקה משך אותי אליו ותפס במותניי כשישבתי על ברכיו. מייב רכנה קדימה כשעדיין ישבה על נייט ופתחה את מגש הפיצה הראשון, ״קדימה, תסתערו.״ היא הוציאה משולש פיצה אחד בשבילה וכל אחד ניגש כדי לקחת משולש לעצמו.

היחידים שלא קיבלו פיצה אלה מור, אריאל ואדריאן. ונסה פתחה את המגש השני והניחה אותו על המגש הראשון שכבר חוסל. היא הביאה משולש למור, אריאל ואדריאן. אריאל חייכה אליה בנימוס והתחילה לאכול עם החבר שלה.

מה שהכי היה כואב זה שגם ליד כולם אדריאן הסתכל על אריאל כי הוא באמת אוהב אותה. כשהיא תפגע בו שלא יבוא לבכות לי כי אני חושבת שזה בדיוק מה שיקרה.

ולמרות כל מה שאני חושבת עליהם, עליה, עליו... אני עדיין מפרגנת גם אם זה לא נראה ככה מהצד. אני לא אוהבת את אחותי אבל כשטוב לה זה בסדר. לא אכפת לי אבל אני לא אהרוס לה את זה אם הוא באמת עושה לה טוב, וגם אם לא זה שלהם.

הצצתי לעבר השעון, שתיים-עשרה וחצי.
בלילה, כן?

החדר של ההורים שלי הוא ממש בסוף המסדרון והם ישנים עם דלת נעולה ויש חוק בבית הזה שאם אנחנו צריכים משהו אנחנו לא דופקים להם על הדלת או מנסים לפתוח אותה, אנחנו מתקשרים אליהם לחדר.