The penthouse lights

פרק 12- מרותקת

אדריאן
השעה הייתה שבע בבוקר כשדחפתי את הדלת בלובי ויצאתי אל הבוקר הקריר של קליפורניה. הטלפון שלי צלצל לי ביד כשהוצאתי את השלט של הרכב, מתכונן לנסוע למשרדים.

ביום אני עובד במשרדים ובלילה אני נמצא במועדון, ככה שאין לי דקה אחת של מנוחה. כל החיים שלי אני מתרוצץ סביב עבודה ובית. לא היה לי שום דבר אחר להתעסק בו.

הזוגיות האחרונה שלי נגמרה לפני שנה בדיוק ואני חלוד בעניין מערכות יחסים. אני לא מחפש את זה עכשיו אבל זה לא אומר שאני גם לא רוצה. פשוט אין לי זמן לרדוף אחרי זה כרגע כמו איזה נואש לכוס נשי.

עניתי לשיחה מקורי.

״הזין שלי עוד לא הספיק להתעורר, מה העניין הדחוף, אם בכלל?״ התחלתי להתקדם במורד הרחוב. ״כן, כאילו שאף פעם לא התקשרתי אליך בשעה מוקדמת כזאת.״ קולו צרוד בצד השני.

״שיהיה. מה העניין. אני קצר בזמ-״

הורדתי את הטלפון מהאוזן כשקלטתי את המחזה המושחת. ״אני לא יודע מה קורה אבל למה שלא אחזור אליך ותקשקש על זה אחר כך? ביי.״ ניתקתי את השיחה והכנתי את הפלאפון לכיס שלי.

הוא התחיל לזמזם מהודעות והוצאתי אותו שוב, לא מתאושש ממה שאני רואה. עיניי חשכו כשקראתי את ההודעה שירדן שלחה בקבוצה של דיירי הבניין שלא מזמן הצטרפתי אליה בלית ברירה.

היא פאקינג רצינית?

<><><>

ישבתי במרפסת בקומה העליונה במועדון וצפיתי באורות נפרשות על העיר כשלגמתי מהמשקה שלי וחיכיתי לבואה. אני יכול לקנות עשרים רכבים עם הכסף שלי אבל זה לא העניין. היא שברה לי את חלון הרכב.

אני לא הולך לפטר אותה או משהו בסגנון. אני דורש לקבל הסבר ולדעת מה קרה שם אתמול בלילה מכיוון שאין לי גישה למצלמות האבטחה של חזית הבניין.

השעה הייתה ארבע בצהריים והמשמרת שלה מתחילה בחמש. עכשיו שש בערב.

האוויר הקריר צנח מעליי כשניערתי את המשקה בכוס שלי וחשבתי על כל מיני דברים. תהיתי לגבי דברים. רציתי דברים.

חלון ההזזה של המרפסת נפתח וטומי יצא החוצה. לא ראיתי אותו יוצא החוצה ופשוט ידעתי שזה הוא שמסתובב בקומה למעלה.

״העובדים מנקים שם למטה וחלק מסדרים דברים בבר לערב. אתה צריך משהו לפני שאני זז? אני נוסע לאיזה משהו מחוץ לעיר ואני חוזר רק בחמישי, עוד יומיים.״

הנדתי בראשי בקרירות.

״איפה ירדן? לא ראיתי אותה והמשמרת שלה התחילה כבר לפני שעה. היא לא מאחרת אף פעם. אתה יודע משהו?״