השעה שתיים בלילה ואני יושבת בבסיס ומעשנת סיגריה. עשיתי שבת לבד וקידוש לבד. הכל לבד. זה הפך למין הרגל, הבדידות. אני אפילו לא יכולה ללכת לישון אז אני עישנתי חצי קופסת סיגריות כשגלגלי המוח שלי כבר עובדים וחושבים על הכל.
״מה קורה?״ קולה הנשי והנעים של עדן נשמע באוויר הפתוח. הקור בשיאו. היא הידקה לגופה את המעיל הצבאי שאני לובשת בדיוק עכשיו מעל המדים. אפילו לא התקלחתי או החלפתי לבגדים נוחים.
אני ישבתי על ספסל והנחתי את הרגליים למטה על מקומות הישיבה אז היא עלתה וישבה לידי, לוקחת סיגריה מהחפיסה שלי ומדליקה עם המצית. ״למה את לא ישנה?״ היא צמצמה את עיניה לעברי כשהיא שואפת את העשן הסמיך. ״לא עייפה.״ כיביתי את הסיגריה והדלקתי עוד אחת.
״לא אכלת כלום היום. מה קורה?״
״לא רעבה.״
״ירדן,״
לא רציתי שיטיפו לי מוסר. אני בחורה בת שמונה-עשרה ואם לא אכלתי זה מסיבה אישית. אם ארצה לאכול אני אקום ואוכל. אני יודעת שזה מדאגה אבל הלב שלי מתהפך בחזה ואני לא יודעת איפה לשים את הראש שלי מרוב כל הדברים שיש לי.
״אנחנו לא מכירות הרבה זמן ואין שום סיבה שתסמכי עליי ותספרי לי דברים אישיים, אבל אני כן אשמח לשמוע.״
״התאהבתי חזק.״
״במי?״
אני בעצמי כבר לא יודעת במי התאהבתי כי הוא השתנה ונעלם וזה מורכב מאוד.
לא ידעתי מאיפה להתחיל ואני לא יכולה לספר לה את כל סיפור חיי באמצע הלילה. אבל השאלה היא כזאת: אני יכולה להמשיך לשמור הכל בפנים ואז להתפלא שוב שאני קורסת נפשית? לא.
״כשהייתי גרה בקליפורניה הכרתי מישהו שעבר לגור בבניין שלי. הדרכים שלנו התנגשו בצורה עקומה ואז הדברים התחילו להסתדר. יצאנו במשך תקופה שלא כזאת קצרה ולא כזאת ארוכה.״
״אז מה קרה? נפרדתם?״
״כן. נפרדנו. קרה משהו בינינו שהרס את זה אחת ולתמיד. אני זאת שגמרה את זה, ועכשיו? הלב שלי מפוצץ בחרטה. אני לא ישנה בלילות מרוב רגשות אשם. אני לא יודעת מה קורה איתו. הוא נעלם אחרי שבועיים ועזב את הדירה שלו בבניין. הוא אמר לי שהוא מתכוון להיעלם.״ נשברתי. ״אני יודעת שלא תמיד צריך סגירת מעגל עם מישהו שנפרדתם ממנו, אבל הפעם אני כן צריכה. אני רק רוצה לדעת מה קורה איתו. אפילו לא לחזור. אני לא יודעת אם הוא חי אפילו. אני לא יודעת כלום.״ שפתי התחתונה רעדה מהקור והתקשיתי לשמור על הדמעות בפנים.
״יהיה בסדר.״ היא רכנה וחיבקה אותי חזק. השלכתי את הסיגריה לחולות. ״ירדן, אולי תנסי להתקשר אליו? לשלוח הודעה? משהו?״ היא ניסתה לעודד. אלוהים אפילו לא יודע כמה הלב שלי מרוסק. אלוהים.
YOU ARE READING
The penthouse lights
Romance16.10.22 ירדן הריחוק שלי ממיאמי אישר לי באופן סופי להשאיר את משקעי העבר מאחור ולעבור עם המשפחה לקליפורניה, למרות ששנאתי את העובדה שאילצתי אותם לעקור את החיים שלהם ולהתחיל מחדש יחד איתי כאילו שאני לא כדור הריסה שניפץ את כל מה שהם בנו. אבל... כשהוא...