נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת בבעיטה שקטה. אריאל ישבה במרפסת עם הטלפון שלה והסתובבה למשמע הרעש. שתזדיין. רציתי לקבור אותה בחיים. לגרום לה לדמם.
כשהתקרבתי למרפסת היא נעמדה ישר.
״לפחות את עומדת בזמנ-״
תפסתי אותה בגרון והצמדתי אותה למעקה המרפסת, נלחמת בדחף לא להשליך אותה מקומה תשע-עשרה.
הזעם בער לי בדם. הרגשתי מפלצת.
״תורידי את הידיים שלך ממני!״ היא דחפה אותי לאחור, מנסה לנשום לרווחה אחרי שחשבה שתיפול למותה. היא התרחקה ממני, עומדת בצד השני של המרפסת.
״אל תצעקי, יא זונה. הוא גר בפנטהאוז מעלינו.״ סגרתי את המרפסת כדי לוודא שאף אחד לא ישמע אותנו מבפנים. רציתי לחנוק אותה אבל נזכרתי במילים של אדריאן. המילים היפות.
״אה, אז בגלל זה את מפחדת?״ חיוך מתגרה נמתח בצד אחד של הפה שלה כשהיא משלבת את ידיה, קוראת תיגר.
התקרבתי אליה והיא הרימה את ידה בביטול, נלחצת, ״זה היה בצחוק, נו.״
גררתי כיסא ובעטתי אותו לעברה, היא התיישבה. אני ישבתי מולה, משתדלת לא לרסק לה את הפנים. היא חיכתה שאדבר.
״אל תאיימי עליי בחיים הזנותיים שלך.״
״אבא יגמור אותך כשידע שאת עובד-״
״זין על אבא. המושפל חסר הכבוד הזה גרר את דורי לכאן אחרי שידע את כל מה שעשה לי והעלים מזה עין רק כי למשפחה שלו יש קצת כסף והוא רוצה שאהיה איתו. זה האבא שיגמור אותי?״
היא הביטה הצידה, חרטה צפה בעיניה.
״מה קרה, מותק? את מתחרטת?״
״הייתי צריכה להתערב בזה. את-״
״לא, את לא. זה לא שלך. אני לא צריכה אותך, ואל תיכנסי איתי לפינות האלה.״
היא הסתכלה לי בתוך העיניים, מחפשת כדי לראות מה נכנס בי פתאום. היא קמה מהכיסא שלה ובעטה אותו על הרצפה, מראה לי את הקשיחות שהיא יכולה לגייס.
״אל תשחקי אותה גנגסטרית.״ קמתי אחריה והתקרבתי אליה, היא עמדה מולי וניסתה להוכיח לי שהיא לא מפחדת מהנוכחות הקשוחה שלי. ״תיזהרי, ירדן. אם תנסי לגעת בי אני אכסח אותך. עכשיו תשבי שם בשקט ותתני לי כבר לדבר.״
התיישבתי בחזרה על הכיסא בזמן שהיא עמדה. ״את תכניסי אותי לשם. לעבוד.״
צחקתי לה בפנים. בחלומות הלילה.
״כשהשמיים יפגשו עם האדמה את תעבדי איתי באותו מקום עבודה.״ הסתכלתי עליה, מנסה לקלוט את רמת המשכל שלה כשהציעה דבר כזה.
היא לא תוותר על זה ואני לא אוותר על לתת לה בוקס לעין ולגרום לה לשכוח מהרעיון הזה. הדבר הזה לא יקרה. אין סיכוי שאני אעבוד איתה באותו מקום ואסבול את הנוכחות שלה.
YOU ARE READING
The penthouse lights
Romance16.10.22 ירדן הריחוק שלי ממיאמי אישר לי באופן סופי להשאיר את משקעי העבר מאחור ולעבור עם המשפחה לקליפורניה, למרות ששנאתי את העובדה שאילצתי אותם לעקור את החיים שלהם ולהתחיל מחדש יחד איתי כאילו שאני לא כדור הריסה שניפץ את כל מה שהם בנו. אבל... כשהוא...