The penthouse lights

פרק 72- חיילת למופת

חייבת לציין, גם לי כואב שהם נפרדו...

התגייסתי למשמר הגבול, חברים. אפשר לומר שעשיתי את שלי בחיים האלה. תכף אני נוסעת הביתה לדירה שלי ולשקט הפרטי שלי. לפעמים זה נחמד לגור לבד. רק לפעמים.

קיבלתי הודעה מעדן, חברה חדשה שהכרתי בבסיס. די נחמדה. יצא לנו להיות בשק״ם כמה פעמים ולשבת לשיחות עם עוד חברים בבסיס.

מאת: עדן מויאל
ערב טוב, חיילת למופת.

צחקתי טוב כדי הנהיגה הביתה.

ההורים שלי השכירו לי דירה בתל אביב כי פה המשפחה שלי גרה. שאר המשפחה, בעצם. סידרו לי רכב כי שלי נשאר בחו״ל, כמובן. הדברים אצלי מסתדרים מצוין כרגע ואני לא רוצה להרוס את זה. החיים זה עליות וירידות. אין טוב תמיד ואין רע תמיד. הכל בחיים זה רגעים. גם אושר.

אתמול בבסיס ראיתי מישהו שמאוד דומה לאדריאן. קוראים לו דין. זה דבר דפוק איך שאנשים זרים דומים אחד לשני בצורה מחרידה. הייתם מאמינים? בעולם מסתובבות בחורות שנראות כמעט כמוני.

כשנכנסתי לדירה שלי רציתי לנשק את הרצפה. להיות חיילת במשמר הגבול זה הורג אותך נפשית וצריך הרבה כוחות. להיות חיילת מג״ב זה אופי ואת צריכה כוח פיזי ונפשי לזה. אני רבה מכות עם ערבים בגבול וחיילים אחרים מגנים עליי ושומרים שזה לא יצא מכלל שליטה.

הנחתי את הנשק על הספה בסלון והורדתי את המגפיים הצבאיות. הורדתי את מגני הברכיים ואת כל מה שהיה על המדים ואת המדים עצמם. נכנסתי להתקלח והכנתי לי משהו קטן לאכול. ראיתי טלוויזיה בשקט.

אני גרה לבד בארץ אחרת.
זה בלתי נתפס. זה מוזר לי.
יקח לי המון זמן להתרגל לזה.

הטלפון שלי צלצל. זו שיחת וידיאו מחו״ל וזאת מור. זאת שיחת וואטסאפ ממנה. הילדה כבר התגעגעה. עניתי לשיחה.

״ירדנוש!״ מור העמידה את המצלמה במטבח ועמדה ליד ההורים שלי שישבו. אריאל ועומרי עמדו מהצד השני וצילמתי מסך של הפרצופים היפים שלהם. איך שהם כולם שם מתגעגעים אליי מאחורי המסך.

״מה קורה?״ חייכתי במבוכה. אני לא רגילה לדברים האלה. ״מה קורה איתך שם? איך בצבא? מסתדרת?״ אבא שלי לגם מהקפה שלו. זה מפתיע שהוא פתאום מתעניין בי. עכשיו אני מבינה כמה אני רחוקה מהם. ״האמת שכן. הכרתי אנשים חדשים.״ חייכתי חיוך רחב ונזכרתי בחברים האמריקאים שלי. הם עדיין לא התקשרו.

אני מפחדת שמייב והשאר לא יתקשרו לא כי הם שכחו אותי או כי מרגישים שמיותר להמשיך להיות חברים שלי כי אני כבר לא גרה שם, אני מפחדת שאגלה שהם לא חברים אמיתיים כמו שהם נראים והתנהגו כל השנים.

״הכרת איזה מישהו?״ מור קרצה לי ועומרי רכן מעל הראשים של ההורים שלי ונתן לה כאפה. היא קיללה אותו ואבא שלי הפריד ביניהם כי הם מפריעים לשיחה. צחקתי כל כך חזק. ״עדיין לא. איך אתם?״ העברתי ממני את נושא השיחה כי לא רציתי שהם יחפרו יותר מדי במה שקורה אצלי פה בארץ.