The penthouse lights

פרק 74- רק את בראש שלו

״אמא?״ הצמדתי את הטלפון לאוזני וקיוויתי שלא הערתי אותה. עכשיו שש בבוקר בבסיס ואצלם לילה. שמעתי כל מיני רעשים בצד השני. ״ירדנה? זאת את, מותק?״ כן. היא קמה משינה. משהו כזה.

״כן. אמא, תגידי, את זוכרת את אחות של אבא? אמרת לי שהיא קוראת בקפה וכל מיני דברים כאלה. היא גרה בתל אביב?״ הרעדתי את רגלי על החולות. ״כן. היא גרה בשרונה. את רוצה ללכת אליה? את בבסיס.״ שמעתי טריקת דלת בקו. היא קמה לשירותים. ״כן, אני אבקש לצאת לשעתיים. את יכולה לשלוח לי את הכתובת והמספר שלה? בבקשה.״ זה היה שפל להתחנן לדבר כזה אבל הרגשתי חסרת אונים.

״כן, תנתקי. אני שולחת.״

״תודה, אמא. אין עלייך.״

״תודה, מותק.״

כשניתקתי את השיחה נכנסתי לוואטסאפ והיא שלחה לי איש קשר של מיכל ואת הכתובת שלה. רשמתי לה תודה והיא רשמה לי שהיא אוהבת אותי ושהיא תמיד פה בשבילי כי אני הילדה הקטנה שלה. שכחה את מור. 

<><><>

אדם, המפקד שלי אישר לי לצאת לשעתיים בשעה שתיים ולחזור בארבע.

נכנסתי לבניין היוקרתי בשרונה ודפקתי על הדלת של מיכל. היא גרה בקומת קרקע. אני מקווה שהיא בבית כי אני חייבת אותה באופן דחוף. היא יודעת שחזרתי לארץ כי אבא הודיע למשפחה שלו שאני חוזרת כדי להתגייס לצבא.

״רגע, רגע.״ הקול הנוסטלגי נשמע מבפנים. יש אלוהים בשמיים. היא בבית.

ברגע שהיא פתחה את הדלת ידעתי איך היא תגיב. ״היי, יפה שלי!״ היא יצאה אליי וחיבקה אותי כל כך חזק. עיניה הכהות והחמימות נעצו בי מבט סורק והחיוך המרתק שלה התרחב. ״מה קורה איתך? בואי, כנסי.״ היא הכניסה אותי פנימה וסגרה את הדלת.

״התגעגעתי אלייך. ברגע שאבא אמר לי שאת חוזרת לארץ כדי להתגייס אני לא האמנתי ואמרתי לו שאני מחכה לראות אותך, אלוהים. ילדה יפה, מה קורה?!״ היא ליטפה את שיערי הארוך. ״את רוצה לשתות? לאכול? עוד מעט הקטנים באים הביתה.״ היא חייכה בהערצה. אני זוכרת כמה היא רצתה ילדים. היא הביאה אותם בטיפולי פוריות.

״אני באתי לקפה. יש לך זמן? אני אעביר לך כסף בביט.״ הורדתי את הנשק והעמדתי אותו על הקיר. התיישבתי במטבח וריח האוכל עלה לאפי. אני גוועת.

״את מעליבה אותי,״ היא הרימה את מכסה הסיר והתחילה למזוג פסטה לצלחת. ״נראה לך שאקח כסף מהאחיינית האהובה עליי? כפרה עלייך. קחי, תאכלי.״ היא הביאה לי מזלג ונישקה את ראשי.

״תאכלי ואני בינתיים אכין את הקפה. איך בצבא? את מסתדרת? זה לא תפקיד קל.״ היא הרתיחה את המים. ״זה לא קל אבל אני מסתדרת, כן. ממש טעים.״ חייכתי אליה בפה סגור ובלעתי את הביס. היא שלחה אליי נשיקה באוויר. שיערה השטני עם גווני השמש היה אסור לקוקו נמוך.