The penthouse lights

פרק 6- להרגיש את הלילה

היי מתוקים, אשמח שתעקבו אחריי ואם אגיע ל500 עוקבים אתחיל לעלות לכם כמה פרקים ביום במקום רק אחד. הם כבר מוכנים להעלה, תעשו מאמץ.

אדריאן
חניתי את הרכב שלי על החולות והוצאתי את המפתח מהסוויץ׳. יצאתי מהרכב וריח המים המלוחים ליטפו את גופי בנחת, מכים אותי בפרצוף, מבטיחים שלי שהים תמיד מזמין אותי אליו. בכל יום, בכל שעה.

תמיד.

מאז שאני זוכר את עצמי נהגתי לבוא לחוף הים בשעות הלילה. בלילה המחשבות מגיעות ואיתן באות המסקנות הכי גדולות. זה הזמן שבו המוח עובד כמו חמור ואני צריך למעוך את המחשבות כדי למצוא לי מנוח.

הרמתי את העיניים לשמיים, עוקב אחרי הירח שרק נדמה לי שהוא זז, מסתתר מאחורי עננים אפורים בשמיים השחורים.

הכל היה רגוע ונכון. הכל היה מדויק.

אורות הבניינים המוארים שהוצבו כמה מטרים מחוף הים הוסיפו לאווירת החוף השקט, התחלתי לצעוד על החולות את הצעדים המרושלים שלי שאהבתי לצעוד כי ידעתי שאני יכול לצעוד אותם רק על חולות חוף הים באמצע הלילה.

שום דבר לא יפריע לי הלילה. זה רק אני עם עצמי לכמה זמן שאצטרך וארצה. אני פשוט יכול לשבת ארבע שעות מול הגלים ולא ימאס לי לצפות בהם נשפכים עד לקו המים וחוזרים בחזרה למקום שאליו הם שייכים.

הבית.

ככל שהתקרבתי יותר ראיתי את הדמות השחורה בצורה ברורה יותר כשקלטתי שמישהו יושב על החולות ומעשן סיגריה. לא ידעתי מי נמצא שם, או מי נמצאת, אבל יכולתי לקרוא את המחשבות של אותו האדם. הוא בא לכאן להירגע, לתת לים את האפשרות הקבועה לגרום לו להפסיק לחשוב כל כך הרבה. להרגיש נינוח לכמה שעות ולתת להרגשה הממכרת לסחוב אותו לכאן שוב ושוב.

הפעם הייתי בטווח ראייה שגרם לי לזהות שזאת בחורה בגלל השיער הפזור והארוך. היא ישבה על החולות על הברכיים ולפי התנוחה הבנתי שהיא הגיעה לא מזמן, מאחר והתנוחה הזאת היא לא תנוחה שמאפשרת לך לשבת זמן רב מבלי שהשרירים בברכיים יכאבו.

הייתי להוט לדעת מי זאת ואז להתרחק לצד שלי ולא להפריע לבועה האישית שלה. היא הביטה על החולות, רואה את הצל שלי ולא זזה, כאילו שזה הדבר האחרון שמלחיץ אותה כי יש דבר אחר שעושה את זה מצוין. זהיה היה נראה שיש כבר מספיק דברים שמטרידים אותה.

היא סובבה את ראשה לאחור ואז ראיתי אותה. כאילו כבר אלפי גלגולים קודמים.

יש מקום שבו היא לא תהיה נוכחת?

העשן הסמיך שננשף מפיה בנשיפה אחת נשפך לאוויר הקריר והיא צמצמה את עיניה לעברי באדישות. אולי מאחר שזה לא מפתיע אותה שאני כאן כי חוף הים הוא שטח ציבורי, עד כמה שאני יודע ויש מקרים שבהם ניפגש סתם ככה.