The penthouse lights

פרק 80- נהנת מהנוף?

אתמול בלילה זה באמת היה הלילה הכי מביך שהיה לי בחיים. אני מרגישה כמו דפוקה ואני עדיין מרגישה כאילו נכנסה בי שדה חרמנית שניסתה לשכב עם תומר.

המזל שלי זה שהבן שלו התעורר ועמד כמו רוח באמצע המסדרון וקרא לו לבוא.

השעה שתיים בצהריים ואני במסעדה של תומר, כמובן. עבודה היא חיינו. האמת שאני לא יודעת אם אדריאן עדיין מנהל את המועדון פשוט מרחוק וגם אם לא, אני עדיין לא הייתי חוזרת לעבוד שם.

״אני צריך אותך רגע,״ תומר רכן מעל הבר עם המרפקים שלו בזמן שניקיתי. ״אם זה בקשר לאתמול בלילה אז כדאי ש-״

״לא, לא,״ הוא נפנף אותי והניד בראשו. ״אני צריך שתיסעי להביא לי משהו מהבית כי אני לא יכול לעזוב עכשיו. את יכולה?״ הוא כבר היה מוכן עם המפתחות ביד. יכולתי להגיד לו לא? חטפתי את המפתחות ויצאתי החוצה. הוא צעק לי ״תודה״ והסתובבתי אליו בחיוך תוך כדי שאני צועדת.

כשנכנסתי לרכב הטנדר הגדול שלו התמלאתי בריח שלו. אני לא יודעת אם אני רוצה אותו או שסתם הייתי חרמנית אתמול בלילה ואני לא רוצה לפגוע בו. אנשים חושבים שאני משחקת בגברים. רק כשצריך כן. אין לי סיבה לפגוע בו.

אולי אני עלולה להתאהב בו והפחד שלי זה להתאהב בו בדיוק כשאדריאן יחזור. אני מפחדת כי אני יודעת שכן אקבל אותו בחזרה לחיים שלי. אין יום שאני לא חושבת עליו. אף אחד אחר לא משתווה לו.

הצצתי מהחלון בראי כיוון שתלוי מחוץ לרכב וראיתי רכב נוסע אחריי כבר במשך חמש דקות. לא הייתה לי סיבה לחשוד שמישהו עוקב אחריי אבל כן הרגשתי מין צריבה כזאת בבטן. אי נוחות שמכבידה.

כשהגעתי לרחוב של תומר, חניתי לצד המדרכה ויצאתי החוצה. הטלפון שלי צלצל בכיס האחורי ושלפתי אותו. זה תומר. ״הלו?״ עניתי במדרגות למרפסת והכנסתי את המפתחות לחור. ״את בבית?״ קולו הגברי נשמע מעבר לקו.

״עכשיו כן.״ פתחתי את הדלת והכנסתי את המפתחות לצד השני, נועלת מיד.

״יופי, מאמי. במגירה במטבח ליד התנור יש מעטפה חומה. יש לי שם מסמכים לרואה חשבון. תביאי לי אותה. תודה.״

״סגור.״

שתיתי כוס מים ויצאתי מהבית.

הלב שלי עצר במקום. הרכב שעקב אחריי חנה מאחורי הטנדר של תומר. אף אחד לא יצא מהרכב והתקשיתי לזהות את הדמות שבפנים כי כובע מצחיה הסתיר את פניה. התחלתי ללכת לשם באיטיות ובאיזשהו שלב רצתי בשביל הגישה. הבחור התניע את הרכב ונסע לפני שהספקתי להתקרב.

זה לא אדריאן.

נכנסתי לטנדר של תומר ונסעתי לשם.

<><><>

השעה שמונה בערב ותומר שחרר אותי מוקדם ויצא בעצמו. הוא אמר שיש לו אחראיים לסגירת המסעדה אז לא התווכחתי איתו. נסענו הביתה ביחד.