The penthouse lights

פרק 69- מה קורה פה?

כעבור שבועיים:

אני ואדריאן סיימנו את מערכת היחסים בינינו אחת ולתמיד. עברו שבועיים מאז שהוא היה אצלי והכריז שהוא לוקח הפסקה מ״הדבר הזה בינינו״ וזה מה שהוא קיבל. מבחינתי זו פרידה. הוא יודע את זה. זו עילה לפרידה.

להגיד שלא כואב לי? כואב מאוד.
התאהבתי בבן אדם הזה חזק, אבל השנאה שלי חזקה כמו האהבה שלי.

מי שרוצה לעזוב אותי יכול ללכת.
אני לא נלחמת על אף אחד בחיים.

השעה שמונה בערב ואני בדרך הביתה. הפעלתי חימום ברכב כי קר בחוץ. הגוף שלי מול ההגה והראש שלי נודד למרחקים. ככה בדיוק אני מסוגלת לעשות תאונה.

הייתי בתיכון עד ארבע ולמדתי למבחנים לקראת סוף השנה. אחר כך הסתובבתי קצת לבד ומייב חייגה אליי לא מזמן. היא רצתה שנצא הערב למסעדה עם החברים אחרי שסיימתי את הריתוק לא מזמן ואמרתי לה שאין לי ראש לצאת הערב.

היא לא ביקשה שאספר לה מה קרה ורק אמרה שהיא אוהבת אותי והיא תמיד פה כדי לשמוע מה עובר עליי והיא לא תשפוט אף פעם.

הטלפון שלי צלצל במעמד ברכב.

טומי.

״הלו?״ עצרתי ברמזור. לרגע הייתה שתיקה על הקו. ״אני יודע שלא יצא לנו לדבר הרבה זמן. איך את?״ השאלה הזו הטרידה אותי. הוא לא מתקשר לאף אחד בדרך כלל ובטח שלא שואל אותו איך הוא מרגיש. אולי זה דרך אדריאן?

״אני בסדר. מה שלומך?״ שאלתי מתוך נימוס. לא באמת אכפת לי מה שלומו. הוא לא התקשר אליי כל הזמן הזה מאז שעזבתי את המועדון. פתאום אכפת לו? ממש.

״הכל טוב. התקשרתי להודיע לך שהגיטרה שלך כאן. את רוצה להגיע לקחת אותה לפני הפתיחה? מה את אומרת?״

זה היסוס מטורף.
מצד אחד אני רוצה ללכת לקחת את הגיטרה שלי ומצד שני אני לא רוצה לראות שם את אדריאן. אני יודעת שהוא סיים לעבוד והוא נמצא שם. אני לא יודעת מה לעשות.

״את שם?״ הוא הוציא אותי מתוך הבועה שלי. ״כן. אני באה. ביי.״ ניתקתי את השיחה ועשיתי סיבוב לכיוון המועדון.

הטלפון שלי צלצל שוב. אין לי שקט.

מור.

״מה, מותק שלי?״ נסעתי ברמזור כשהוא התחלף לירוק. ״ירדנה, אני גוועת ברעב ואני אצל חברים. אין עליי כסף עכשיו. את יכולה להגיע להביא לי כסף או להעביר לי בביט? אני אחזיר לך, באלוהים.״ התחננה.

״אני בנהיגה. עוד כמה דקות אני מעבירה לך בביט. כמה את צריכה?״ כיביתי את החימום ופתחתי את החלון. נהיה לי חם.

״כמה שתביאי לי זה מספיק.״

״בסדר. ביי.״

ניתקתי את השיחה ונכנסתי למגרש החנייה של המועדון. לקחתי את המעיל שלי ויצאתי מהרכב. נכנסתי לביט והעברתי למור מאתיים דולר. שיהיה לה. בסיבת ההעברה רשמתי ״כי את הילדה שאני הכי אוהבת בעולם״ וסגרתי את הטלפון. נעלתי את הרכב והתחלתי ללכת.