The penthouse lights

פרק 65- גמרת בתוכי?

הפרק מכיל תוכן מיני. כמובן.

״היי, טורי?״ דפקתי על דלת חדר השינה של ההורים של אדריאן ולא נכנסתי פנימה מתוך כבוד אליהם. ״היי, מתוקה, בואי כנסי.״ טורי החליפה בגדים ולבשה פיג׳מה ארוכה אדומה מבד סאטן. ״מה קורה?״ לוגן קרא מהמיטה בקול צרוד והיה עסוק בטלפון. טורי הציצה אליו.

״לא נעים לי לבקש דבר כזה, אבל אני רוצה להתקלח ואין לי מה ללבוש. אני יכולה להשאיל ממך משהו ללבוש? אני אכבס את זה בבית ואחזיר לך את זה.״ עמדתי במרכז החדר. הוא די גדול ויש להם מקלחת בפנים. חדר החלומות. כבר יש לי כזה, אבל חדר חלומות בשביל מישהו אחר אולי?

״תגידי לי, השתגעת? ברור שאת יכולה לקחת, מה זה? חכי פה, אני אביא לך.״ היא הניפה את ידה בדרישה שאמתין בחדר וחיטטה בארונות. ״את יכולה להרגיש בבית, מתוקה. הכל בסדר.״ לוגן חייך אליי חיוך מלא חום ואהבה. ״בואי, תביאי לי חיבוק.״ לוגן הניח את הספר ופרס את ידיו.

הוא רוצה שאחבק אותו? אני?
אנשים לא מבקשים ממני את זה אז אני לא ממש רגילה לזה. אני אחבק אותו?...

רכנתי לעברו וחיבקתי אותו. ״לילה טוב, מתוקה.״ הוא נישק את קודקוד ראשי וחייך אליי חיוך מלא חיבה. אבא שלי לא מתנהג אליי ככה ואנשים זרים כן. זה די דפוק, לא?

״קחי, הנה.״ טורי הביא לי בגדים, גרביים ותחתונים. ״אלה לא תחתונים משומשים, אגב, וגם לא אחרי כביסה. הם חדשים. קניתי כמה כאלה מבד סאטן בשבוע שעבר ועדיין לא לבשתי אותם. וגם את הבגדים תשאירי אצלך, הם חדשים.״

״אבל זה שלך, אני רוצה רק ללילה.״

״לא. לא מחזירים מתנות.״

טורי חיבקה אותי וגם איחלה לי לילה טוב. דמעות עמדו לי בעיניים כשיצאתי החוצה. איך ההורים שלו כאלה טובים? אני לא מתלוננת על שלי, אבל זה קצת כואב שלא בוחרים הורים. יכולתי גם לסבול את כמות הסבל והכאב שאחווה בהתאם.

נכנסתי לחדר האורחים ואדריאן שכב במיטה, ידיו מאחורי ראשו והוא מביט בי כאילו אני הדבר הכי מעניין בחדר. זה שהכי שווה להתמקד בו. זה שהכי בולט. הכי ייחודי.

״בכית?״ הוא שאל בשקט. קולו כל כך שקט וגברי. ״לא בכיתי. אני עייפה והעיניים שלי שורפות.״ הנחתי את הדברים על המיטה. הוא התרומם מעט. ״זה לא נכון. את בכית. מה קרה?״ הוא נעמד מולי והוא כל כך גבוה. הוא מטר תשעים לדעתי. אף פעם לא שאלתי אותו את זה, אבל הוא ומשקוף הדלת לא כל כך בהפרש גדול.

״אתה גדול פיזית ברמה שאפשר להתחבא בך, אתה יודע את זה?״

״כן. למה בכית?״ הוא שינה את הנושא שוב אחרי שהפניתי אליו את מלוא תשומת הלב ואל גודל גופו. ״לא בכיתי, זה-״