The penthouse lights

פרק 70- תן לי ללכת

יצאתי מהמרפאה ונכנסתי לרכב של מייב. היא ניתקה את השיחה עם נייט וחיכתה לתשובות שלי אחרי שגררה אותי לכאן לפני יומיים כדי לבדוק מה קורה לי בגוף.

הקאתי שלוש פעמים בשבוע אחד.

״אני בהריון.״ זרקתי על ברכיה של מייב את תוצאות הבדיקה שלקחו יומיים. היא פתחה את המסמכים ועיניה סרקו את התוכן. היא לא האמינה. ״את הולכת לספר לו?״ היא לא נלחצה או נהייתה דרמטית. היא הגיבה בדיוק כמו שרציתי שתגיב.

״אני אמורה,״ זאת לא הייתה שאלה. ״אבל אנחנו לא ביחד ואנחנו לא נחזור בגלל זה. אני מתגייסת השנה לצבא בישראל ואני עוזבת את קליפורניה.״ היא יצאה מהחנייה לכביש. כתפיה נשמטו באי נוחות. ״אל תזכירי את זה. אני לא מסוגלת לשמוע את זה.״ היא שיחקה עם הבד של מכנסי הג׳ינס שלה.

השעה שש בערב ונסענו ישר אחרי הלימודים כמו שהיא ביקשה שנעשה כדי לאסוף את תוצאות הבדיקות. עשיתי בדיקות שתן ודם. הריון. מהאקס הטרי שלי.

״אני פה בשבילך.״ מייב הניחה את ידה על הירך שלי בזמן הנהיגה. כיסיתי את ידה בידי והבהרתי לה את ההערכה שלי כלפיה. ״אני יכולה לדבר איתו במקומך אם את לא חושבת שמתאים לך לדבר איתו, אבל לדעתי מתאים לו לשמוע את זה ממך.״ היא עצרה ברמזור אדום ונעצה בי מבט. אני יודעת שהיא צודקת.

״אני אדבר איתו כשהוא ירגע.״

״תיקחי את הזמן. הכל בסדר.״

״אני יודעת.״

<><><>

נכנסתי הביתה והסתגרתי בחדר מיד. מור יושבת בסלון עם חברים שלה ושאר דיירי הבית לא כאן. חלק בעבודה, חלק שיזדיינו.

נעלתי את הדלת וישבתי במיטה. בחנתי שוב את תוצאות הבדיקה. חלק מאדריאן נמצא בגוף שלי וזה לא הפתיע אותי כל כך. חשבתי שיש לי משהו גרוע יותר.

הוצאתי את הטלפון ושלחתי לו הודעה.

אני: אני יודעת שאתה לא רוצה לדבר איתי, אבל אנחנו חייבים. מתי אתה חוזר מהעבודה?

הוא התחבר אחרי שתי דקות ולקח לו זמן להקליד בחזרה. אני חושבת שהוא עיכל את זה שההודעה הגיע ממני וכנראה שהוא לא ציפה לזה. הוא חשב שלא נדבר אחרי מה שעשה אתמול בערב במועדון?

הוא הקליד.

אדריאן: על מה את רוצה לדבר?

אני: כדאי שזה יהיה פנים אל פנים.

אדריאן: זה תירוץ להיפגש איתי?

צחקתי לעצמי מאחורי המסך.
ממתי הוא נהיה כזה מתנשא?

אני: בסדר. נמאס לי ממך. אני מנסה להיות נחמדה אז על הזין שלי, בסדר?