The penthouse lights

פרק 106- את תעברי את זה

מחילה שבלבלתי אתכם עם כל קפיצות הזמנים האלה אבל זה ממש חשוב.

תשעה חודשים אחר כך:

״לא, לא, אדריאן. לא!״ דמעות צרבו לי את העיניים. סירבתי להאמין שהרגע הזה הגיע. רציתי לבטל את הכל ופשוט לחזור  הביתה אם יכולתי לעשות את זה. עכשיו.

״תנשמי עמוק, בבקשה. בשבילי.״ אדריאן נשען לידי על מיטת חדר הלידה. התחלתי לבכות ופלטתי גניחת כאבים כשהצירים התחילו. ״ירדן, תנשמי עמוק. היי,״ אדריאן תפס בפניי והכריח אותי להסתכל עליו, מנגב את דמעותיי החמות. ״הכל בסדר.״ הוא נישק את מצחי ועמד לידי, מחזיק לי את היד.

״אני לא יכולה, זה כואב לי!!!״ הסתובבתי לצד השני ואחזתי במעקה המיטה. נשמתי נשימות עמוקות ורדודות. עצמתי חזק את העיניים וקמתי להעלים את הכאב. הייתי מוכנה לתת הכל כדי שזה יגמר ועכשיו.

״ירדן-״

שמעתי קול צעדים קרבים. ״אוקיי, אנחנו מוכנות?״ אחת המיילדות חייכה אליי בזמן שהיא עוטה כפפות. ״תראי, יש לנו כאן שמן שקדים וזה יקל על הלידה. אני באמת מבטיחה לך שאני אנסה לעשות את זה בזמן הכי קצר כדי לא להכאיב לך יותר מדי, מתוקה. יהיה בסדר.״ היא הרימה מעט את חלוק בית החולים ופתחה את רגליי.

״אדריאן,״ בכיתי וקירבתי אותו אליי חזק. הוא ליטף את צד הלחי שלי, ״את חזקה.״

הוא ניגב את דמעותיי בפעם הלא יודעת כמה ונשאר לצידי במשך כל התהליך. זה כל כך קשה. אני מנסה להחזיק מעמד. אני מנסה להילחם ואין דרגת כאב כזאת. זה הכי גבוה ברשימה. כל הנשמה שלי הפוכה.

״אתה הבעל?״ המיילדת השנייה שאלה את אדריאן והכינה את הדברים. ״כן.״

״אוקיי, מתוקה שלי. תנשמי בצורה עמוקה, בבקשה. זה חשוב. תנשפי בחוזקה. זה יעזור לזרז את התהליך עם פחות כאבים.״ המיילדת הבלונדינית עם השיער האסוף התקרבה אליי והייתה בין רגליי הפשוקות לרווחה, מלטפת את ברכיי ומנסה להרגיע.

אחזתי בסדינים ועצמתי את העיניים. זה לא מה שיעלים את הכאב, אבל אולי יעזור. סתם עבדתי על עצמי והכל נהיה רע. רק שחור ראיתי בעיניים. הרגשתי את השטן עומד לידי וצוחק. הייתי אדומה ונפוחה.

״אני לא יכולה, בבקשה...״ בכיתי בתסכול ששאב את כל הכוחות ממני. אדריאן ליטף את שיערי ועמד לצידי. אחזתי בידו החזקה כאות נחמה. לא יכולתי לנשום. התפתלתי כל כך מרוב כאבים והרגשתי שקורעים אותי לגזרים שם למטה.

״הנה, אני מרגישה את הראש,״ המיילדת חייכה אליי ורכנה בזמן שאני מרגישה אותה אוחזת. ״אדריאן,״ הידקתי את האחיזה בידו ורציתי להרגיש אותו קרוב מתמיד. ״אני פה, ילדה יפה,״ הוא נישק את ראשי. ״את חזקה, את תעברי את זה. מה זה בשבילך? אה? את חזקה. רק עוד קצת. עוד קצת, ילדה יפה שלי. אני אוהב אותך. עוד קצת.״ הוא נישק את כף ידי שאחזה בשלו. בכיתי כל כך חזק. מי שלא עברה את זה, לא תוכל לתאר את הדבר.