The penthouse lights

פרק 89- תניח לבחורה שלי

״אני בא איתך.״ אדריאן הניח את ידו על מוט ההילוכים, מתכונן לחנות את הרכב.

״אתה לא בא איתי לשום מקום!״ הרמתי את אצבעי לעברו כדי להבהיר לו את הרצינות שלי והגבולות שהוא לא יכול לחצות. פתחתי את דלת הרכב ורצתי לתוך לובי המלון. אורחים הסתכלו עליי בהלם. הייתי אדומה ולחיי בערו. ניסיתי להסדיר נשימה.

״הכל בסדר?״ הפקידה בקבלה שזיהתה קפצה מהכיסא שלה. ״כן.״ נשפתי. נאנחתי כשראיתי את תומר נכנס לחדר האוכל. רצתי לשם ונדחקתי פנימה דרך אנשים.

חיפשתי אותו וראיתי שהוא התיישב במרפסת מול הבריכה. יצאתי לשם והיו עוד אנשים בשולחנות בחוץ. ״אתה בן זונה,״ עמדתי ליד השולחן שלו. התנשפתי כמה פעמים. הנשימה שלי נתקעה בגרוני.

״איפה היית?״ קולו מצופה הפתעה.

גררתי כיסא והתיישבתי כדי לא לעורר מהומה בקרב האורחים. לפחות לא כרגע.

״למה סיפרת לאבא שלי שאני עם אדריאן? באיזה קטע אתה פותח את הפה?!״ צרחתי עליו. דחקתי הצידה את רחמיי העצמיים. צריך להעמיד אותו במקום. חתיכת חוצפן.

הוא הרים את ידו וסימן לי להנמיך את קולי כשעיניו נעות לעבר אורחי המלון.

״הוא התקשר אליי היום בבוקר ושאל מה קורה. לא ידעתי מי זה אדריאן וסיפרתי לו שפגשת כאן את הבן זוג שלך ושהיו ביניכם קצת מתחים אבל הסתדרתם. אני בכל מקרה לא יודע מה הסיפור ביניכם.״

״לא היית צריך לספר לו את זה, אתה לא מבין?״ הנחתי את ראשי בין ידיי על השולחן. ״על מה את מדברת? מה קורה? הייתי צריך לשקר לו? אני לא מבין.״ זה נשמע שהוא מטיח בי. הרמתי את ראשי במבט מותש ומיואש. ״כן. היית צריך לשקר.״ הוא לא יבין את הנזק שנעשה ומאוחר מדי לתקן.

עיניו הצטמצמו. ״את מבריזה מהמלון כדי לבלות עם בן הזוג שלך שפגשתי לא מזמן והייתי בטוח שאין לך אף אחד, ואת אומרת לי שהייתי צריך לשקר לאבא שלך? סליחה, אבל את חוצפנית.״ הוא צחק צחוק קצר, טון קולו לא מרוצה. תכף אני מעיפה לו משהו לפנים.

״מי אתה בכלל שאתה מדבר עליי עם אבא שלי ומספר לו עם מי אני נמצאת?! מי אתה?! אתה יודע איזה נזק גרמת?!״

״איזה נזק, לעזאזל-״

״לך תזדיין!״

נגעתי בשפת הצלחת שלו והעפתי אותה אל חולצתו, את כוס המים רוקנתי בפניו ויצאתי מהמרפסת. הוא זינק מהכיסא וכל אורחי המלון בחדר האוכל הביטו עליי במבטים משונים. שיזדיינו גם הם.

זרועי נמשכה והרגשתי שאני כמעט מועדת לרצפה. תומר ניגב את פניו הרטובות ובגדיו היו מלולכלים מרוטב הפסטה שהייתה בצלחת. מבטו לא יותר מזעף צרוף. עכשיו ראיתי אותו באור אחר.

״אני לא יודע מה את רוצה מהחיים המזדיניים שלי אבל את לא תביכי אותי ככה בגלל השטויות והשקרים שלך!״ הוא ניער את זרועי בבריונות. ניסיתי למשוך את עצמי מהאחיזה שלו. ידו חזקה כפלדה.