The penthouse lights

פרק 96- דברים חסרי גאווה

״את הולכת?״ אוראל עמד בכניסה לחדר ששימש אותי כשישנתי בדירה של תומר.

״כן.״ הרמתי את המזוודה. ארזתי את כל מה ששלי ומה שלא נכנס שישאר כאן. שיזרוק. שיעשה עם זה מה שהוא רוצה.

הוא זז הצידה כדי לאפשר לי לצאת מהחדר. גררתי את המזוודה לאורך המסדרון ולמדרגות. ״אני אוהב אותך.״

עצרתי במדרגה הראשונה. הסתובבתי אחורה ומבטו חדור התקווה שאשאר דקר אותי. הנחתי את המזוודה והתקרבתי אליו. ליטפתי את שיערו והוא הביט בי בעיניים גדולות ועצובות. ״גם אני אוהבת אותך.״ אחזתי בפניו ונישקתי את מצחו הצעיר.

״אז תישארי,״ הוא הנמיך את קולו, מנסה לשכנע אותי לא ללכת. ״אני לא יכולה.״

הוא התחיל לבכות ומחיתי את דמעותיו.

״אבל את נשארת פה. למה את עוזבת עכשיו? רבת עם אבא?״ מבטו היה מורם אליי וכרעתי ברך כדי להיות איתו בגובה העיניים. ״הכל בסדר. אתה ילד טוב.״ חייכתי אליו ותפסתי בידיו הקטנות. הוא משך כתפיים, מסרב לקבל. ״אני לא רוצה שתלכי. כיף לי איתך. את אחותי הגדולה.״ פניו היפות מחווירות.

״ואתה כמו אחי הקטן... אבל אני לא יכולה להישאר. יש דברים מורכבים.״ קמתי על רגליי והתרחקתי ממנו, מחזקת את דבריי.

״הבית ירגיש ריק בלעדייך. זה רק אני ואבא. גם אבא היה רוצה שתישארי.״

לא, הוא לא.

״אני לא יכולה להישאר. אני ארשום לך את המספר שלי ותוכל להתקשר אליי מתי שתרצה. אנחנו נמשיך לבלות יחד.״

״אבל מה זה שווה אם את עוזבת?״

״זה שווה.״

לא רציתי להתווכח כי ידעתי שכואב לו שאני הולכת. אני ממהרת לעבר היציאה ומאטה את צעדיי, מסתובבת אליו. ״יהיה בסדר.״ אני מחייכת אליו את החיוך הכי גדול שיכולתי לגייס. ירדתי במדרגות והוא ירד אחריי מיד.

הנחתי את המזוודה במטבח וחיפשתי עט ודף. הוא רץ לסלון והביא לי מחברת וחבילת טושים. חייכתי אליו ולקחתי את הדברים. הנחתי את המחברת על הדלפק והוצאתי טוש שחור. רשמתי את המספר האמריקאי שלי ונתתי לו את המחברת. הוא הציץ בה.

ליטפתי את שיערו וגררתי את המזוודה לדלת. ״תנעל ואל תפתח לאף אחד אם זה לא אבא.״ הוצאתי את המזוודה למרפסת. הרמתי אותה וירדתי במדרגות. ״חכי,״ הוא רץ החוצה עם המחברת. הוא עילעל בין הדפים וחייך בסיפוק כשעצר על אחד הדפים. ״קחי את זה.״ הוא תלש את הדף והביא לי אותו.

הסתכלתי בציור, בחנתי אותו היטב. הוא צייר שתי לבבות מחוברים ורשם את השמות שלנו בכל אחד מהם. הנחתי את הדף על המזוודה והרגשתי מרוגשת. משכתי אותו אליי וחיבקתי אותו כל כך חזק. שמעתי אותו צוחק. נישקתי את לחייו והסנפתי את הריח הילדותי שלו. ״אתה מדהים. אתה ילד מטורף ואתה מוכשר. תודה. היה לי כיף איתך תמיד.״ ליטפתי את גבו ומשכתי אותו ממני כדי להעמיד אותו מולי.