פרק 3-אליוט

1K 65 27
                                    

"לא" אני ממלמל תחת אפי ומצהיר את עיניי, "זה לא יקרה" אני כובש גיחוך, משלב את ידיי על חזי ונשען אחורנית על הכיסא היקר בשולחן הבר הגבוה, זעם מלא בשעשוע ממלאה את חזי, "זה לא נתון להחלטתך" טון קולו כמעט מאיים, אך דומיננטי כהרגלו, אני מגלגל את עיניי, "אני לא רוצה לעשות את זה!" אני חושק את שיניי, הוא מתרומם מעלה ומתנוסס מעליי בעזרת גובהו, מעביר את ידו על השיש המבריק, "כמו שאמרתי, אליוט, זה לא נתון להחלטתך" הוא עונה ומעקל את אגרופו, "אתה בכל פעם מחדש מבטיח שזה לא יקרה שוב, ונראה שאתה לא מצליח להתמודד כאן, לכן אני חושב שהדרך הטובה ביותר לחינוך שלך זה לשלוט שם" אבי נשען קדימה וכמעט גוהר מעליי, "אבל אני לא מעוניין למשימה הזאת" אני אומר ומשעין את גופי על הכיסא, "אני לא שואל אם אתה רוצה או לא רוצה את התפקיד, אני מחליט שאתה הולך לעשות אותו" הוא נושף בכעס, "אתה לא יכול להכריח אותי" אני אומר ומתרומם באחת מהכיסא, על מנת לדבר איתו בגובה עיניו, "מובן שאני יכול, וזה בדיוק מה שאני עושה, אתה טס לשם וזאת החלטתי בתור הקאפו שלך" אני מגלגל את עיניי אל אבי, עיניו הירוקות נראות זועמות מתמיד, "לעזאזל איתך" אני ממלמל ומחליק את ידיי על שערי האסוף והכהה, אבי נושם בכבדות ומתיישב על כיסא הבר, אימי ממהרת אל המטבח ומניחה את ידיה על כתפו הרחבה של אבי, "בריידן, אולי זה לא כדי-" הוא מפנה את עיניו אליה, היא מלקקת את שפתיה ונאנחת, "אלה, זה היה תלוי בו, הוא לא ניצל נכון, הוא צריך ללמוד להתמודד עם ההשלכות שלו," הקול שלו גורם לזעם בגופי
"אליוט, ההחלטה נפלה, אתה תעלה על הטיסה הראשונה לדרום אמריקה, לך תארוז" אני מתנשף ברעד ומעביר את מבטי בין שני הוריי, מחפש אחר חמלה , אך לשווא ללא מילים פניתי אל עבר גרם המדרגות הרחב , "בריידן, זאת טעות איומה, הוא לא יכול ללכת, כבר איבדתי-" נאנחת, כאשר נקטעת על ידי קולו נטול הרגש של אבי, "לפעמים צריך לעבוד קשה בשביל ללמוד, ולהבין את חומרת המצב" אבי אומר בטון קולו הסמכותי.

אני מרגיש דקירה בליבי והתחושה צורבת בכל מקום בגופי, משום שכזה אני, הורס מחריב כל דבר אשר מגיע לידיי, אני נושם בכבדות ומטפסת אל הקומה השנייה, פוסע במהירות לחדרי ואוסף את חפציי, זין על המשפחה הזאת, זין עליו, זין על כל העולם המזדיין.

* * * * * * *
אני שואף שאיפה נוספת מהסיגריה אשר נטלת בין שפתיי ומתענג על הטעם שמאופף אותי, העשן הסמיך חודר אל ראוותיי ומשרה רוגע בגופי, אמנם, רציתי לטוס באחד מהמטוסים הפרטיים אשר שייכים ללה אמה, אבל אבי לא אישר לי זאת בטענה שאני מפונק מדי, חרא, אני מפיל מטה את הסיגריה ומוחץ אותה תחת רגלי, לאחריה אני גורר בעל כורחי מזוודה, ודוחף אותה אל המסילות, כאשר אני מתבונן בה חומקת מבין הגומי השחור המאובק. אני מהדק את הבלייזר של חליפתי בגוון הכחול הכהה, ופוסע אל עבר המקום בו ממתינים לעלייה למטוס, אני מתיישב ומרגיש את האקדח שלי מתחכך בחזי בדיוק היכן שתליתי אותו, הבידוק הבטחוני.

כאן- במיאמי, לא פעלו בשום התנגדות כלפיי כך שאני הולך לעלות עם נשק, טוב הגיוני מאוד כיוון שהראיתי להם ברפרוף את הקעקוע של לה אמה, אני כובש חיוך נוכח המחשבה של הפקידה כאשר היא פוערת את עיניה ועורה מלבין כאילו ראתה את מלאך המוות, טוב , קרוב בהחלט, אני מתבונן על סביבתי ומחפש אחר דבר מה חשוד שיוכל במקרה לפגוע בי, על גשר אפי נחים משקפי שמש שחורים כמו שמי הלילה הסגריריים.

ידיי נחות על ברכיי הקפוצות כאשר אני מתבונן לעומק על האנשים.

לפתע רעש רב בוקע מהכניסה אל אזור ההמתנה ואני מפנה את מבטי במהירות ומניח יד על חזי, היכן שממוקם האקדח שלי, אני מתרכך כאשר אני מבחין בשלישית בנות וכמעט מגחך, עיניי נחות עליהן, ומטיילות לאורכה של הנערה תכולת העיניים בעלת השיער המתולתל הכהה, וקופצות במהירות אל זו בעלת העיניים הכחולות כים גוף צנום ושיער בהיר, ולאיטה על הבחורה הנמוכה מבין השלוש, בעלת העיניים הכהות והשיער הכהה, גופה מלאה בקימורים אך זאת כמעט בלתי ניתן להבחין משום שהוא לובשת בגד שמכסה את כולה מאפשר לדמיון לגלוש אל מעבר ללא נודע, אני מתבונן בבחורה הנמוכה עוד דקה נוספת, היא מתקדמת אחר שתי הבנות האחרות בהססנות וגוררת את רגליה כאילו ממתינה לכך שהאדמה תבלע אותה, חיוך קטן אשר מגיע רק לעיניי מופיע על פני, אני מלקק את שפתיי כשאר עיניי עוברות אל שתי הבנות האחרות, הן מדברות זו עם זו בזמן שהאחרת מתקדמת מאחוריהן בחשש, אני נושך את פנים לחיי, ומעקל את ידיי מאחורי ראשי נאנח , חרא מזדיין, אלו החיים שלי עכשיו.

לאחר דקות נוספות רעש מפלח את השקט העדין ששרר כאשר מן הרמקולים נשמע קול התראה לעלייה למטוס, אני מתרומם ופוסע אל עבר הכניסה אל השרוול הרחב, ונכנס ללא שום תקדים, אני מתבונן בכרטיס הטיסה שלי, "לעזאזל" אני ממלמל בשיניים חשוקות כאשר אני מבחין בכך שאבי לא הזמין לי טיסה באזור הביזנס, אך חיוך קליל כובש את שפתיי כאשר המחשבה שאפגוש חתיכות גורמת לתחושותיי ולאיבר שבין רגליי להתרומם מעט, תרתי משמע, רגליי רוקעות על הרצפה של גוף המטוס בשעה שאני מחפש אחר המקום שלי, ומבחין שהוא דחק אותי במקום מזויין, לאחר דקות נוספות אני מתיישב בכיסא שהוקדש לי אשר חורק תחת משקלי, מנסה להתמקם בנוחות אך זה מעט קשה נוכח הגובה שלי שמלווה ברגליים ארוכות, כמעט מתפלל בכל ליבי שלא ישב לידי אף אדם משום שאין בי עוד כוח לאדם שישב לי על הראש, "הדקו חגורות ממריאים" הדיילת יפת המראה מכריזה ברמקולים בעודי כמעט מחייך מרוב הקלה שאין אדם היושב לידי.

אך לפאקינג שווא, הבחורה הנמוכה בעלת מבנה הגוף בעל הקימורים נעצרת בתא המושבים שלי כאשר מבטה מלאה החשש מופנה אליי משהו יפיפה ואטום מנצנץ בעיניה הכהות, במחשבה שניה, אולי בכל זאת יש לי כוח שישבו לי על הראש, פשוטו כמשמעו.

אני מביט בה ומחכה לתגובתה, "אני חושבת שזה המקום שלי" היא אומרת ומצהירה את עיניה לפני, "טוב, את יכולה להסיק זאת" אני אומר בטון קולי הקפוא ומטה את גופי על מנת לגרום לתנוחת ישיבתי להיות יותר נוחה, היא מדברת בשפה שאינה ברורה לי ומגלגלת את עיניה, אני חושק את שיניי וזעם מהול בשעשוע זורם בעורקיי, "אני כולה בבקשה לשבת" היא שואלת, אני נאנח וזז עבורה, מתרומם מעלה ומאפשר לה להיכנס אל צד החלון, "ממש ג'נטלמן" היא ממלמלת תחת אפה ומגלגלת את עיניה בשנית, לעזאזל אם היא רק הייתה יודעת בדיוק עם מי היא משוחחת כעת היא אינה הייתה מגיבה כך, "כמובן" אני אומר ומשמיע נחירת בוז.
------
הפרק של היוםםםםםם!!
מקווה שאתן נהנות מהספר!, מה דעתכן על הפרק??
אני הכי אהבתי את ההתחלה;)
נפגש בפרק הבא, אוהבת המון ומעריכה בכמויות!!, עינבר:)

Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}Where stories live. Discover now