Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק-23

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷
עיניי נותרות פעורות, בעוד הזעם ששורר בתוכי רק מאיים להתפרץ, מתעצם ללא שליטה, אני מפנה את מבטי אל עבר השובה שלי, זה שכמהה להלביש אותי כמו זונה, "אתה בטח צוחק?" שואלת בעודי מנסה למתוח את זמני בכל יכולתי, "אני נראה לך משועשע בצורה כלשהי?" הוא שואל טון קולו עמוק וגס, גופו המסיבי רחב הידיים שעון על משקוף הדלת ידיו משולבות על חזהו המוצק בעוד מביט בי כאילו אני תעלומה בלתי נגמרת, "מה הדבר הבא שתעשה?" אני נוחרת בבוז ומשלבת את ידיי על חזי, "תצליף בי בעזרת שוט?" שאלתי גורמת לעיניי להתגלגל אחורנית, "תאמיני לי פראית, אם ארצה בכך , אעשה זאת, כמו שאמרתי, את נתונה לשליטתי" הוא אומר נימתו נשמעת בוערת, "זו אמורה להיות מדינת חוק." אני ממשיכה להתריס, הוא נאנח, הבזק עיניו משתף אותי בקרירות שמסתחררת בעיניו הסוערות, הוא מגחך בלקוניות, "זו אינה מדינת חוק" הוא עונה בעוד אינו מניד עפעף, אני מוציאה נשיפה רוטנת מבין שפתיי, הוא מפנה את מבטו אל ידו הכוחנית בעלת הורידים הבלתי נגמרים ומתבונן בשעון שסביב פרק ידו, "קדימה פראית, אין לי את כל היום" הוא ממלמל, אני מזדעפת, "תלבש אתה את הבגד הזה. אני. לא. זונה." אני צועקת ומשלבת את ידיי על חזי, עיניו הירוקות, הבוערות , העזות, כמו יער בעל תסבוכת מטלטלת מלאת תאווה, "אני . לא . שאלתי. פראית, זה לא בגדר המלצה. את תלבשי את זה בדיוק כמו שהגעת הנה" הקול שלו גורם לסלידה אדירה בי, קרינת הדומיננטיות שלו גורמת לי כמעט לכשול, הקול העמוק והגס שלו מתנגן באוזניי, "לא הגעתי לכאן מרצוני החופשי" צועקת בחומרה ורוקעת ברגליי, "אז באותה הדרך את תלבשי את הבגדים, או שתוכלי להיפרד מהטלפון היקר שלך" הוא עונה בקרירות שגורמת לכל הזעם שבי להתנקז אל פניי, כעס מהול ברצון לערוף את ראשה של הבחור גס הרוח, אני מושיטה בעל כורחי את ידי אל עבר בגד הגוף של שפנפנת הפלייבוי, עור בגוון שחור, צמרור מטייל לאורך גופי, "תצא בבקשה" אני נאנחת, בהנהון מהיר הוא טורק אחריו את דלת הכניסה, אני עוצמת את עיניי בחוזקה, לעזאזל, זו מן בדיחה על חשבוני?, התנהגות בלתי הולם כלפיי אדם, בן אנוש, מזדיין.
אני משילה מעליי את בגדיי ומשתנקת במהירות כאשר אני מבחינה בחבורות שמעטרות את אמותיי, לין, ארורה ומזדיינת. מוציאה נשיפה רוטטת ולובשת בכמעט חוסר הצלחת את תלבושת שפנפנת הפלייבוי, "פאק" אני גונחת כאשר אני מבחינה בכך שניתן להבחין בפטמותיי דרך בד העור, רק שלא...
מרימה במהירות את הקרדיגן ועוטפת בעזרתו את גופי, מוציאה את האביזרים הנלווים לתחפושת המגוחכת ולובשת את הצווארון הלבן בעל הכפתור השחור, יחד עם אוזניי הארנב. אנחה עמוקה בוקעת מכלא צלעותיי. מגוחכת , זה בדיוק מה שאני מרגישה בגופי, זולה, זנותית, ורע, בעיקר משום שניתן להבחין בקפל שביטני, בשומן הרב ששורר בירכיי העבות, בסימני המתיחה שמעטרים את רגליי, הסלידה הרבה עוד יותר מבזיקה בגופי, הרצון העז לרוקן את מה שכבר אין בגופי רק בוער עוד יותר, עם כל שניה שאני שוהה כאן, במחיצתו של סטוקר חולה נפש, אני מרגישה מועקה אדירה כובשת אותי, מגעילה, מכוערת, שמנה, אותן מילים חסרות כול, מסתחררות במוחי ולא מאפשרות לי רגע דל של מנוחה ורגיעה, מניחה את ידיי על ליבי אשר מתחת לבגד הגוף מעור, משפילה את עיניי אל עבר גופי מלא הקימורים, הצורך העז לבלתי הפיך עוד ממתין בשלווה, אין עוד תכולה בקיבתי, זועקת מרוב חוסר, אך נפשי עוד פגוע מהעגמומיות ששלחה לעברי לין, לאחר שהקרדיגן עוטף את גופי, אני חובקת את בטני בהתגוננות ולא מאפשרת לה להתפרץ,   נושכת את שפתיי ומתיישבת על מיטת האפריון רחבת בידיים.
לבי מנענע בחזי, הלחץ לוחץ על ראוותיי ולא מאפשר לזכות בחמצן מתחדש, רגליי מסתבכות אחת בשנייה בשילוב על המיטה, באותה מגננה עמוקה על חשיבת האחרים בנוגע לגופי, אני מריצה את האירועים שהתגודדו לנגדי, הבחור גס הרוח נכנס אל השירותים שבחדרי, ולאחר רגע נוסף יצא משם שוצף ומלא זעם עז, ירק אש לכיווני כאילו רצחתי את כל משפחתו בידיי, כאילו אני מלאך המוות אשר מגיע מן הגהנום האיום, הוא לקח את גופי בין ידיו הכוחניות, ונשא אותי אל עבר החדר בו אני כעת, הוא השפיל אותי עד לשד עצמותיי בכך שאסר עליי ללבוש כל פריט לבוש מלבד שפנפנת פלייבוי, הוא גרם לי לחוש השפלה שזמן כה רב לא חשתי. אני שנאת אותו. אני אשנא אותו בכל רגע, עד נשימתי האחרונה, אמרר את חייו, ואתענג על כל רגע בהריסתו, אחריב אותו כמו שהוא מחריב את כבודי. הוא קורא לי פראית, אני אקרע לו את הצורה.
חיוך מטפס לצד פניי , מסוכן, ערמומי, קטלני. בדיוק כמו גורלי. דפיקה רמה נשמעת מדלת הכניסה אני מסבה את מבטי אליה וחושקת את שיניי, "סטוקר מזויין" אני ממלמלת וקופצת מן המיטה פוסעת אל עבר דלת החדר. בכעס אשר גובר בכל רגע שאני שוהה כאן, אני מסובבת את דלת הידית המוזהבת, ופוערת אותה, כאשר אני מבחינה באותו אדם בעל עיניי יער סבוך קטלניות, ניצוצות מסתחררים בעיניו, בצורה שקוטעת את נשימתי התקנית, אני מצהירה את עיניי אליו בהתרסה גלויה לכל, עליי לעקל את צווארי משום שגובהו לא עולה על הדעת, משעינה את גופי ברפרוף על משקוף הדלת, בעוד ידיי לופתות את בטני, הוא לוקח צעד אחורנית, עיניו הקטלניות צורבות בכל מבט בגופי, הקור האימתני שמרצד בעיניו יחד עם מן זעם עמום גורם לדחף שבי לגבור, "מה אתה רוצה?, מלבד לרמוס עוד את כבודי?" אני שואלת וממשיכה בהתרסה אשר מהולה בחוצפה כנגדו, החיוך המעוות שעל פניו מספר לי כמה הוא משועשע, "האוזניים האלו חמודות" הוא אומר ומצביע בעזרת אצבעו הארוכה על ראשי אשר מעוטר באותה קשת מזויינת, אני מרימה אליו אצבע משולשת, "לך תזדיין, חתיכת סטוקר חסר בושה" אני נוחרת בבוז. דלת עץ הדובדבן נטרקת במהירות, הוא מדביק את גופי אל אותה דלת ארורה, הישבן החשוף שלי נצמד בעל כורחי אל אותה דלת קרירה, גבי מתעקל כלפיו, בעוד הזר גס הרוח משתק אותי אל הדלת. אני מגלגלת את עיניי, ומעקלת את צווארי על מנת שאוכל להתבונן בעיניו ולהמשיך להתריס ללא רחמים, "את פאקינג פראית" הוא אומר, טון קולו מעושן וגס, עמוק, בעודו מתבונן למעמקיי עיניי, נחירת בוז נוספת בוקעת מבין צלעותיי, "כבר אמרת את זה, סטוקר מזויין, זה לא מקורי" אני ממלמלת ומתבונן בעיניו בהתרסה בלתי נגמרת, זווית פיו מתעקלת כלפיי מעלה וגורמת לי לרצון עז לכופף אותה מטה, "את צריכה ללמוד לדבר בכבוד, לא כמו חיית פרא" הוא אומר, נימתו כוחנית ואפלולית, "ואיך בדיוק אתה מכוון לעשות זאת?, בכך שאתה דורך על כבודי?, אתה לא יכול לבלום את פי, את הפה החצוף שלי" אני מחייכת בצורה כה מסוכנת, מרגישה כמו משוגעת. שפתיו הוא משפיל את ראשו מטה ומתקרב עוד יותר אל פניי, אני נחרדת מהקרבה הארורה, ונאבקת בגופו הפאקינג מסיבי מלא השרירים ללא שום הצלחה, ידיו הכוחניות סוגרות עליי בעודי ממשיכה להיאבק כל עוד נפשי בי, שפתיו מרפרפות על שפתיי, ריחו משכר ונעים מתעופף אל אפי, שפתיו רכות חמימות וכמעט מתנגשות בשפתיי, חומו הבלתי נסבל קורן ממנו, עוצמת את עיניי בחוזקה, הוא חטף אותי, השפיל אותי, גרם לי לחוסר אונים. אני הודפת את גופו אחורנית ומרחיקה את שפתיו הענוגות משלי, הוא לוקח עימו צעד אחורנית, לסתו המסותתת נחשקת בעוד הזעף שב אל עיניו הבוערות באש קטלנית ומכלה, אני נושפת בהקלה , מסובבת את הידית אך היא אינה נפתחת. עומדת מול האדם שחטף אותי, באמצע מסדרון , לבושה בבגדים של זונה, נעולה מחוץ לחדר שלרשותי, "פאק" אני גונחת.
-----------
הפרק של היוםםםםםםםםםם[
מה דעתכן על הפרק?? מה הכי אהבתן??, אני אישית פשוט מאוהבת בכל היריבות הטהורה שנוצרה בין השניים:)))))
חג שמח!!!!! אהובות שליי:))!!!
בנוגע לקבוצת הוואצאפ, אני אנסה לפתוח בהקדם!!!:)
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא, אוהבת ברמות ומעריכה בכמויות בלתי נגמרות עינבר:)😍😍