Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק-40

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

עיניי מטיילות לאורך הרקיעה עוצר הנשימה, הצבעים העמומים מתנוססים על שמי אקפולקו, בין ידיו של החוטף שלי יש שתי שקיות, בכל אחת יש מגוון שמלות בצבעים שונים, משלבת את ידיי על חזי בהתרסה שבוערת בעצמותיי, "מדוע אמרת לה שאנחנו מזדיינים?" אני שואלת בעוד קולי חלוש וכמעט בלתי נשמע, המומה עוד מאשר התרחש בחנות הבגדים, "כדי שתרד מהגב שלנו" הוא ממלמל תחת אפו, קולו קר כאילו מחזיר לעצמו חומה גבוהה, אני כובשת צמרור ועוטה על פניי מסכה של רוגע ואדישות, "זה לא נכון ולא יקרה. אף פעם" אני מבהירה בפניי החוטף שלי ועוקפת אותו, אך לפיתתו בידי גורמת לי התכווץ לעקל את פניי בזעף ולהסתחרר כנגדו, "כשזה נוגע למצבים אינטימיים את תמיד כל כך בטוחה בעצמך" קולו מטלטל את גופי ומרעיד אותי עד שד עצמותיי, ליבי דוהר בחזי, בולעת את רוקי, ההתרסה מרקדת בעיניי, נושכת את שפתיי, מתפתלת באחיזת הברזל הבלתי מעורערת שלו ומזדקפת, מעקלת את צווארי כדאי לפגוש בעיניו הקטלניות, אותן עיניים שבכל פעם מחדש מכלות אותי עד היסוד, מנענעת רק לרגע את ראשי , "תעזוב אותי" עיניו מאפילות, אישוניו מתרחבים, חזהו עולה ויורד בכבדות, "רק אם תעני לי על שאלה אחת אפריל" קולו חד, קר, מחושב, ההפך הגמור מאותו בחור משעשע שאני פוגשת בכל פעם מחדש, מרגיש כאילו הדומיננטיות נוטפת ממנו כמו ארטיק צונן במהלך חודשי אוגוסט בשמש. האופן שבו אמר את שמי גרם לי להיט את עיניי מעניו הבוערות מרוב עוצמה שקורנת מהמזדיין, "או שאולי את מפחדת משאלותיי?" הוא מתגרה, חושקת את שיניי הבזעם, "אני לא פוחדת מכלום אידיוט" מצהירה את עיניי כלפיו בזעף טהור, חיוך צדדי ומעוות מתנוסס על פניו החדות, "למה כל כך נרתעת כאשר המוכרת ביקשה את מדתך?" הוא שואל וגורם לגופי להתכווץ כנגד לרצוני, הלב שלי נוסק בחזי בעוד ערפל מחליש את חושיי, כמו במן בועה שלא ניתן להבחין דרכה בכלום, שפתיי נפערות במעט בעודי נזקקת לאוויר יותר מכל, הערפל מטשטש אותי,  נושמת בעוד מועקה אדירה נחה בחזי ומקשה עליי, מרגישה את ידיי נרעדת ולחיצה עדינה גורמת לי לנענע את ראשי ולחזור במהירות אל המציאות הארורה, מהססת, "מה שאלת?" בולעת את רוקי ברעד ומתבוננת בו, "למה את כל כך נרתעת ממידותייך?" הוא ממשיך בשאלתו, "אתה לא תבין..." ממלמלת משפילה את מבטי ונמנעת מלדבר על הפיל שבחדר, מרימה את עיניי במהירות אליו חיוך מעוות עוד יותר מתנוסס על פניו, קטלני, מסוכן. "נסי אותי" הוא ממשיך, לא עוזב את ידיי, מנסה לחמוק מכלא ידיו, אך ללא הצלחה, הוא לא מאפשר זאת, "תעני לי , פראית" הוא ממשיך לדחוק בי, חושקת את שיניי. מלחמה אדירה פורצת וסוערת בתוכי כמו ליל סופה חורפי ולח, נושכת את שפתיי ומדחיקה את רגשותיי בכל יכולתי, "כי...כי..." נושפת בכבדות "תסתכל עליי בעצמך!" אני זועקת מבין שפתיי, ומעבירה את משקלי מרגל אחת לשנייה, מבטו הקטלני עובר על כל אורך גופי, כמעט מקפצת מרוב חוסר סבלנות, "אני לא מבין על מה את מדברת" הוא עונה לאחר שסרק אותי בשקט, הרוח החמימה שורקת באוזניי כמו מנגינה, "אז אולי אתה זקוק למשקפיים" אני עוצמת את עיניי במן תבוסה ונושפת אוויר שנכלא בראוותיי, הוא מכחכח בגרונו , משחרר את ידיי לחופשי ועוקף אותי אל האופנוע, מתהלכת אחריו  בצעדים חטופים, הליכתו שקטה, כבדה, אך מדודה , ממשיכה בעקבותיו עד שאנו נעצרים מנגד האופנוע, באותו שקט גס.
                                                                  *******
תפיחה עדינה מורגשת על כתפי, עוצמת את עיניי בחוזקה , "דיי" ממלמלת בקול צרוד ומזיזה לרגע את ידי באוויר, מרגישה אצבע מחוספסת וברת על מתאר פניי ננעצת באותן שערות שוררות ומזיזה אותן אחורנית, מחליקה את ידי על פניי מנסה להזיז את מה שמפריע לשנתי, ידי עוברת בשערי בעדינות , מתהפכת על בטני, גונחת באפיסת כוחנות וכאשר איני מרגישה הפרעה נוספת אני חוזרת לצלול אל חלומות מתוקים,  אך רגע לפניי שאני מסוגלת להרגיש את צמר הגפן המתוק אני מרגישה את שיערי מוסת משכמותיי, חום קורן על גופי, נאנחת אל ההרגשה, לפתע , אני מרגישה חספוס חד ומדגדג על עורפי, ועסיסיות חמימה ורטובה נצמדת אל עורפי, הבל חמים כמו אש בוערת, נשימה רכה על עורפי, כמו לפגוש הלהבה, עיניי נפקחות במכה בעודי עולה מעלה בתנופה, בהלה אוחזת בי. מבחינה בחוטף, חיוך מופיע על פניו, חושקת את שיניי ומעבירה את אצבעותיי באותו אזור נגוע, "מה אתה חושב שאתה עושה חתיכת סוטה מין מרושע?" שואלת בחדות, הבעת פניו משועשעת להפליא, "האשמות שלך..." הוא משתהה רק לרגע, מגחכת, "נכונות?, מוצדקות?" ממשיכה באותה נימה מרושעת, הוא מהנהן, חיוך מטפס על פניו, "לגמרי" קולו עמוק גס ומעושן , מעבירה את מבטי על חלל החדר, נזכרת בכך שכאשר חזרנו נפלתי על המיטה לשינה עמוקה, טבעתי וצללי היישר אל חלומות מתוקים, שלא כוללים את החוטף המזויין שלי. פיהוק גס בוקע מבין שפתיי, "אגב, למה בכלל הערת אותי?, כבר חלמתי על כך שלא נחטפתי על ידי אידיוט ושאני חופשיה לעשות כרצוני" נימת קולי מלאה באכזבה עמוקה, הוא מגלגל את עיניו, "החלומות המופרכים שלך יזדקקו להמתנה, אנחנו יוצאים למועדון פראית" הוא אומר, מזדקף ומתרומם מעלה ממיטת האפריון רחבת הידיים, שומטת את ראשי בין ידיי, "קדימה פראית" החוטף הארור שלי ממשיך להפציר בי, מגלגלת את עיניי ומעבירה את מבטי אל החלון, שום קרן של אור לא חודרת מלבד הלבנה, עיניי מטיילות לכל אורך הים הצלול של חופי אקפולקו, עצי הדקל בעלי הצמרת הארוכה והסבוכה, האדוות שמתנפצות בזו אחר זו, מקפלת את רגליי , מקרבת את ברכיי ככל יכולתי אל ראשי, בטן עגלגלה ומחורבנת, אך יוצא שאני רק אוחזת בשוקיים שלי, השיחה שניהלתי עם השובה שלי מוקדם יותר חוזרת אליי ומערפלת אותי, איך יכולתי לספר לאויבי על חולשותיי?, אינני יכולה לאפשר לו לחדור את חומתי. "פראית!" זורקת את ראשי אל מאחורי כתפי, מתבוננת בחוטף שלי, מבטו זועף, "קדימה. כמה פעמים אצטרך להגיד לך להתארגן?" הוא נשמע כמו חתיכת הורה סמכותי, "איפה אני בדיוק אמורה להתארגן?"  מכווצת את גבותיי, אין בי דחף עז לשהות בנוכחותו , "את רוצה להתארגן בשירותים? אני אתארגן כאן." הוא נשען על הקיר התומך, משלב את זרועותיו על חזהו השרירי והמוצק, "בסדר." מותחת את ידיי מעלה ולאחריה את רגליי, פיהוק נוסף כובש אותי, יורדת מהמיטה, רגליי נוחתות על השטיח הרך כמשי, עיניי סורקות את גופו, תאווה עמומה ניצתת בתוכי, אך אני הודפת אותה בכל מחיר, מעולם לא ראיתי כזו כמות של קוביות עסיסיות, רכסיו מסודרים בצורה מושלמת, מכווצת את עיניי ומצהירה אותן כאשר אני מבחינה בקעקוע שלא ראיתי קודם, אמנם הוא נראה מעוות ומסתתר בחלקו מתחת לגומי הבוקסר שלו, בולעת את רוקי, נושכת את שפתיי ומרימה את עיניי מעלה, מבינה שהתבוננתי יותר מדי בגופו המפוסל, נתפסתי על חם. לחיי בוערות, ניצתות באדמדמות, משפילה את מבטי, מרימה רק לרגע, גופו התנתק מהקיר הסמוך, הבעת פניו זחוחה , כזו שגורמת לזעם אדיר לבעבע בעורקיי, הוא פונה אל הארון, מוציא משם את אותה שמלת סאטן בצבע בורדו, מתקרב אליי, רגליו כבדות על המרצפות, לאחר שהוא לפני, מושיט לי אותה, מעמיקה את נשיכתי ולועסת את העסיסיות, לופתת את הבד, מרימה את מבטי המתריס אליו, ונאלצת לעקל את צווארי כדאי לפגוש במבט הקטלני שלו, "מכל השמלות שקנית. דווקא את זו?" אני שואלת ומרימה גבה, הוא משיב לי בהרמת גבה מטופחת וכהה כפחם, "מכל השמלות שקנינו, זו הכי מתאימה לך ולמידותיך, היא לא הדוקה מדי, ולא רופפת" טון קולו עמוק ומשדר אפילות, "כבר אמרתי שאתה סוטה מין מרושע?" שואלת בסרקסטיות , הא זז הצידה, מפנה לי את דרכי, מוחא בכפו המחוספסת, "קדימה, מהר פראית."
-----------
הפרק של היוםםםםםםםםםםםם
מה דעתכן על הפרק??מה הכי אהבתן??, אני מרגישה את הלב שלי בכל פעם שהיצור המופרע שלי (אליוט) מפגין כלפיי הפראית שלי איזו שהיא דאגה, זה פשוט מפוצץ לי את הלב למלא חתיכות!
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא!!, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות!, עינבר:))