Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 34-אליוט

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷
מתבונן בעיניה הכהות בעלות המעטפת, בורקות מרוב זעם שמעורר את גופי, באותם הרגעים שהתבוננתי בבוחרה הפראית מתרוממת על קצות אצבעותיה ומקרבת את שפתיה הענוגות שנראות מתוקות עוד יותר, זה גרם למן תחושה משונה לבעבע בתוכי, כאשר ידיה העדינות עטפו את פניו של הבחור שלא הפסיקה לבהות בו, לעזאזל, הרגשה המשונה תססה בבטני וחדרה עד שד עצמותיי, המחשבה ששפתיה הענוגות יגעו בשפתיו של הזר גרמו לערפול בגופי, וזה ממש לא בא בחשבון, חושק את שיניי, פרץ אדיר של תחושה בלתי רצויה התעורר בי, והגחתי הנה אל מופע העינויים, הרחקתי אותו מהבחורה החטופה שלי, שבויתי, השבתי את עיניי אל אותה הבחורה, הזעפת פניה רק עוררה את התחושות הבלתי מוסברות, היא מתבוננת בי באותן פנים חמורות שלא גורמות לי להניד עפעף, אני שונא אותה ובעת ובעונה היא גורמת למן עקצוץ חושני בגופי, זין. "את רעבה?" אני שואל ומצהיר את עיניי, לאומתי עיניה של הבחורה הפראית נפערות ונראה כאילו עומדות לצאת מחוריהן, "זה מה שחשוב לך?, אם אני רעבה?, אידיוט" היא תוססת, משלבת את ידיה על חזה המקומר, נושק את פנים לחיי ומחליק את ידיי על שיערי שאסוף כעת בפקעת, אני ממשיך באותה הבעה חלולה וחפה מכל רגש, "אתה לפני רגע הרבצתה למישהו" היא צועקת ממקומה, ראשי המושפל אליה מטייל על תווי גופה הזועפים, שדיה המקומרים נראים בהחלט יותר טוב בחולצתי-, נושף וכובש את מחשבותיי, מנענע את ראשי ומנסה להדוף את הפנטזיה הארורה שנוצצת במוחי, "זה נראה כאילו אין בך כל חרטה" היא אומרת הבעה משונה תוקפת את פניה המיוחדות, "משום שאין בי כל חרטה" אני אומר ושומר על נימה קרירה כדי להעלים את התחושות שמתרוצצות בי, "אידיוט" היא ממלמלת בעוד עיניה הכהות קרונות אליי את השנאה מלאת התאווה, זה עדיף. עדיף מאשר לראות אותה מנשקת מישהו אחר. זה היה כמו לשתות רעל ציאניד מר ולהרגיש את התפרצות הר הגעש בבטן מרוב כאב, מכה אדירה ומטלטלת, היא מסתובבת על עקביה ופונה אל היציאה, כבר אין הרבה אנשים אשר שוררים בחדר האוכל, אני שולח את ידי ולופת את פרק כף ידיה, עורה כל כך רק תחת מגעי המחוספס, נושם עמוק ומרכין את ראשי בשנית אליה, "לאן את חושבת שאת הולכת?" שפתיה הוורודות נכלאות בכלא שיניה, בעודה לועס את העסיסיות, "למקום שאתה לא נמצא בו" היא חורקת את שיניה ומזעיפה עוד יותר את פניה, אני כמעט מחייך בצורה מסוכנת, מושך אותה אחרי לשירותים צדדים, פותח את הדלת במכה אדירה, "כל המזדיין שנמצאים כאן לצאת. מיד." אני אומר, נימת קולי מאיימת במיוחד, שני בחורים יוצאים מתאי השירותים. טורק את הדלת מאחורי, "עכשיו שזה רק שנינו, פראית, היכן הפסקת?" אני שואל ופוסע אחורנית, עיניה בוערות מזעם, תווי פניה אינם רפויים, "אה, כמובן, מקום שאינני נמצא בו" אני דוחק אותה לקיר, לשונה יוצאת בחלקלקות ועוברת על שפתיה הענוגות, כמיה מציפה אותי אך אני כובש אותה, גופה מלא קימוריה מעוררי התאבון נצמד לקיר שמאחוריה, עיניה לא מושפלות לעולם, כאילו נלחמת בי בעזרת תנועות גופה, ידיי ננעצות בקיר בעודי כולא את גופה, עיניי מתנגשות בעיניה, שילוב קטלני של ירוק מסחרר נגד חום זעוף, "את יודעת למה לעולם לא תמצאי מקום שאיני נמצא בו?" אני שואל, עיניה בוהקות מרוב לוחמנות, "למה?" היא שואלת ידיה מסתבכות על חזה, "האר את עיניי, מדוע?" היא ממשיכה באותה נימה לוחמנית ומסחררת, ידי גולשת מטה לופת את סנטרה ומטה אותו בכל יכולתי מעלה על מנת שדבריי ישקעו בה, "בכל מקום יש לי עיניים ואוזניים. אני רואה הכול ושומע הכול. וגם אם איי פעם חשבת שאת מסוגלת להיפטר ממני. תשכחי מכך פראית. אני תמיד אופיע בכל מקום אפשרי, גם בסיוטייך בלילה את תפגשי אותי. בכל מקום אשר הוא תראי את פניי. גם בכל פעם מחדש שתפנטזי ותאונני. בכל מקום, בכל רגע. בכל שניה. בכל זמן שהוא, לא אעזוב אותך, עד שנשמתך תצא, עד שלא אמות. את הולכת לראות אותי. משום שאיני הולך להיעלם בקרוב." מילותיי אפלוליות, עיניה מוצהרות, אך נראה כאילו סחרור של כמה רגשות נוצצים בכהות חושים, "אתה-...אתה לא בקו ההיגיון." היא ממלמלת תחת אפה, אני מתרחק ממנה ונוטש את גופה, היא מנענעת את ראשה, כאילו מה שהיה כרגע לא היה ולא נברא, מלקק את שפתיי, מתענג על טעם הברזל אשר מגיע מהעגיל התלוי על לשוני, "קדימה בואי נלך לאכול"
                                                                 -*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
"תעלי." אני רושף ומתבונן בבחורה הפראית אשר מנענעת את ראשה, שערה הכהה מתנענע לשני צידי ראשה, הבקבוקים שבקצה מקפצים,  נושך את פנים לחיי, זעם בלתי נשלט כמעט כובש אותי, "אני לא עולה. כבר אמרתי לך" היא אומרת, שתי הקסדות בידיי, הבחורה הפראית, זועפת ומשלבת את ידיה על חזה, "אלוהים, פראית, תחבשי כבר את הקסדה המזויינת ובואי ניסע לאכול" אני גונח ומושיט לה את הקסדה בחוסר סבלנות, "אני לא עולה על הכלי המסוכן הזה שוב," היא אינה מתבוננת בעיניי, אלא אל האופק שמאחורי, "שאני אמות-", "אמן" מגחך מתגובתה, "תחבשי את הקסדה. את לא רעבה?" היא נושכת את שפתיה אך נראה כי מלחמה פנימית ניצתת בתוכה, תגובתה משונה, האם היא הכריזה על שביתת רעב עד שאשחרר אותה?, "פראית אני נשבע , אם לא תעלי על האופנוע אני אעלה אותך בכוח וזה יעלה לך בעונש נוסף"  אישוניה מתגלגלים אחורנית בעודה מגלגלת את עיניה, "אספתי אחריי המון עונשים והם אינם מתבצעים, אז עוד אחד לרשימה לא באמת מפריע" היא נוחרת בבוז, משהו ארור בליבי זז, היא אינה מוכנה לשום עונש שאני מתכנן עבורה ו, לעזאזל, זה הולך להיות כל כך מענג להבחין בהבעת פניה כאשר תפגוש את שלל העינויים שממתנים אך ורק עבורה. משחרר את שתי הקסדות ומאפשר להן לנחות בקל מפצח על האספלט, ידיי מושטות קדימה, "את מותחת את הגבולות שלך כמו מסטיק" וזה ממש לא מוצא חן בעיניי. אני לופת את מותניה בעזרת ידיי, מרים את גופה מלא הקימורים, ריחה מצליף באפי בשעה שאני מניח את גופה על האופנוע, "בלי ויכוחים פראית" אני מזהיר ועוטה על ראשה את הקסדה, מחליק את הפלסטיק, ההזעפה על פניה רק תופחת וגדלה, סוגר את הקסדה ומחזק את הרצועות, "אני שונאת אותך" קולה עמום מבעד לקסדה, מגלגל את עיניי, "פראית , אמרת זאת כבר., אני אומר ומטפס בעצמי על האופנוע, "אני יודעת. אני אומרת זאת על מנת שאבהיר לך בדיוק את הרגשתי אלייך." היא ממשיכה, ומשום מה זה צורב. לעזאזל. בולע את רוקי בחמיצות, מניח על ראשי את הקסדה, "פראית. תחזיקי בי בבקשה" אני נאנח , ידיה העדינות נכרכות סבי מותניי, "זה רק כי ביקשת יפה" היא ממלמלת גופה מלא הקימורים ניצמד על גופי, מתענג על עורה הרך, גם כאשר הוא נגד גופי בעוד בגדים ארורים מפרידים ביננו, המנוע שואג לחיים, לאחר דקות נוספות אנו עוצרים ליד מסעדה קטנה ושכונתית ,יורד במהירות מהאופנוע, וכמו בכל אותם הפעמים שנסענו יחד הצעתי לבחרה הפראית את ידי אך סירבה כהרגלה, מתמודדת לבדה. לוחמנית. פאקינג יאמי.
-------
הפרק של היוםםםםםם
מה דעתכן על הפרק??, מה הכי אהבתן??, אני הכי אהבתי את הרגע היפה שלהם בשירותיםם!!חם ליי
מקווה שנהניתן ונפגש בפרק הבא, אוהבת בכמויות אדירות ומעריכה ברמות עינבר:)))