Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 53-אליוט

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

מטלטל את ראשי כמעט בקולניות אימתנית, לפעמים אני פשוט לא מסוגל לשלוט בפה הגדול והמזויין שלי, המילים העמוקות שאמרתי לה גרמו לסלידה איומה בי, כאילו כול כוחותיי נשבים בעוד החוצפה שלה רק גדלה, כמו בלון ארור שמנפחים, משלב את ידיי על חזי וחושק את שיניי עד שלסתי כמעט יוצאת ממקומה, נושף בחדות, הבחורה הפראית מפלס את דרכנו, בעודי מתבונן בתחת הלוהט שלה, עגלגל, מוצק, מקומר, פי נמלא ריר נוכח המראה, הירכיים האלו שני יכול רק לפנטז לנשוך ולנגוס כמו חיית פרא אכזרית שכמהה לעונג מלא התאווה שהיא מציעה על מגש תשוקה לוהטת ביותר, פאק.

מילותיו של אבי גם הן מטלטלות אותי ופוגעות בדיוק כמו אגרוף לבטן הרכה, עליי לכבוש את רגשותיי, אך זה כה קשה בזמן שהרגשות הן אשמה כואבת שלא עוזבת וגורמת למהלך התפקוד היומי לדעוך , בולע בקושי, עצם בעובדה שאבי ישהה במלון, בדיוק בחדר שלצידי גורמת למן רעיתיה בגופי, יהיה עליי להשאיר את אפריל לשהות בחדר המלון בזמן שאבי ואני הולכים ביחד אל בית הנופש המזויין. עוקב אחר תנודותיה החינניות כאשר היא עומדת לפנות ימינה רגליה כבר בעיקול עבור ריצה מהירה, אך רגע לפני מעשייה אני תופס במותניה ומרתק אותה למקומה, "אני מבין שאת במצב רוח להיות שפנפנה בשנית" אני מצמיד אותה אליי, גורם לה להוציא אוויר בקולניות, היא נוחרת בבוז, עיניה מתגלגלות אחורנית, "שמונה הצלפות" אני מכריז, היא נאנחת, אלוהים אדירים אני עומד להנות מכול רגע אשר בו היא תהיה נתונה לשליטתי, אלוהים , הרגע הארור ביותר אשר יהיה מתוק כדבש, סוכריה על מקל לילד מגודל שרוצה עוד ועוד, פאקינג יאמי. "אתה פשוט כל כך נהנה מי זה" היא מתגרה בי ומתפתלת באחיזתי כאילו הפעם היא תצליח לברוח, הפראיות הכוחנית והחמימה שלה מרתיחה את דמי וגורמת לו לגעוש ולבעבע כמו לבה חמימה, "הכיף עדיין לא התחיל," מלקק את שפתיי וחש בעגיל התלוי על לשוני, "אם תוכל רק תודיע לי כאשר הוא יתחיל שאדע להצליח להנות בעצמי למרות האידיוט המזויין ששבה אותי" החוצפה שלה רק מענגת כול חלק בי, אלוהים, הדחף להעניש את הפה המתריס שלה רק בוער יותר בכל רגע, "את הולכת להנות, עד כדי שתעופי באוויר מרוב עונג מהולל" רוכן קדימה בעוד כפות ידיי אוחזות בשומנים העסיסיים שלה, שאני כה כמה לנגוס בהם, לתפוס אותם ולהנות מרכותם תחת קצות אצבעותיי, לוחץ עליהם וחש במגע הרך והמהוסה שהיא מעניקה לי, "תפסיק" היא ממלמלת בזעף, כובש גיחוך אדיר שתסס בגרוני, "זה מפריע לך?" אני שואל קולי מתגרה ומלא בזחיחות ארורה, "זה מאוד מפריע לי" היא סרקסטית, אך בכל זאת כל תגובותיה השנונות גורמות לשעשוע בי עוד יותר. מבחין באופנוע עימו הגענו הנה עוצר את הליכתי ומתקדם היישר אל האופנוע בעוד הבחורה הפראית מתפתלת הין ידיי ללא כול רחמים, "אין רכב אחר?" היא שואלת כאשר אני משחרר אותה, ידיה שלובות בחיבוק על חזה בעוד זעופה וכעוסה לחלוטין, "לא." אני משלב את ידיי על חזי בזעם, "אז אני מעדיפה לחזור ברגל" היא מצהירה, זווית פי מתעקלת לכדי חיוך משועשע, "ואני מעדיף שתשבי על הפה שלי ברגע זה" מלקק את שפתיי בתאווה אדירה, היא פוערת את עיניה ומנענעת את ראשה ומגחכת, "זה לא יקרה לעולם" ממשיכה בדרכה שלה, אך אני לא נרתע, "אל תגידי דברים שאינך בטוחה לגבם" חוזר להתגרות בה, עיניי צורבות אותה במקומה, "לגבי זה, אני בטוחה כמו שמחר תזרח השמש" מכריזה בלגלוג, עיניה החומות, כהות בעלות המעטפת הדקיקה בעוד עיניה מוצהרות, כמו לבה חמימה ורותחת, היא זועפת וזה גורם לעקצוץ לזרום בכל גופי עד ראש הזין המתפתל שלי, "את חיה כרגע באפלה שלי, חשוכה בעולמי שלי, ברשותי." קולי עמוק בעודי לא מאפשר לה לברוח, "האור המועט שבוקע מבעד לאפלה הארורה בה אני שרוי" היא מוחאת כף בזעם ונראה כאיל הצלחתי להוציא אותה מכליה, "אתה משעשע. אינך היחידי אשר שרוי באפלה טורדנית ותוקפנית שמלווה אותך בכל לילה ויום, אינך מרגיש את אותה האפלה בכל גופך, בכל מגע בלתי הולם ונחוץ אינך מסוגל לעכל זאת" היא יורה בצרורות את מילותיה שמעלות בראשי סימני שאלה כה רבים, "ואיני ברשותך, כבר חזרתי על זאת כמה פעמים, אני ברשות עצמי." היא חושקת את שיניה בכעס, עיניה יורות לכיווני חצים של אש וזעם, "קדימה פראית. תעלי על האופנוע" נמאס לי מהוויכוח הבלתי נסבל שלה, "אני לא נוסעת בכלי ההרג המזויין. אני רוצה ללכת ברגל" היא משלבת את ידיה על חזה בהתרסה ונראה כאילו נשכח מכל חילופי הדברים מלאי העומק, "אלוהים אדירים, פראית, אני לא ביקשתי זאת בצורה ידידותית. אני דרשתי שברגע זה תעלי." מלקק את שפתיי ומרגיש את הזעם שלי גועש בעורקיי ומצלצל באוזניי, "אני דורשת שתשחרר אותי." היא ממשיכה בשילוב המתריס, סנטרה מופנה כליי במעלה, חוצפתה מעוררת השראה, "זה לא יקרה פראית" חיוך עצום מאיים לכבוש את שפתיי, נלחם בדחף העז, "זה לא יקרה אידיוט" היא מנסה לחקות את טון קולי וזה גורם לשעשוע שבי להתעצם, מהדק את שילוב ידיי על חזי, "תעלי על האופנוע" אני ממשיך באותה נימה סמכותית, "תעלי על האופנוע" היא מעוותת את קולה ומלגלגת, "תזיין אותי" מנסה את מזלי, חיוך צדדי נמתחת בפניה הענוגות, "לא יקרה אף פעם" גבתי עולה מעלה בהפתעה. לפתע צצה בי מחשבה נוספת, "פעם אחרונה, תעלי על האופנוע" אך היא אינה קשובה אלא מנענעת את ראשה, זה יהיה יותר קל משחשבתי, אני מטפס על האופנוע, מפעיל אותו עד שהמנוע שואג לחיים, לוחץ על הגז ומתחיל בנסיעה, האוויר החמים מסתחרר סביבי ושורק באוזניי כמו מנגינה מלאת חן ענוג, ממשיך לנסוע, בידיעה מלאה שאחזור בעוד רגע אחורנית כדי לאסוף את הבחורה הפראית, המהירות של האופנוע שברשותי מגיעה כמעט לשחקים, אני מבצע פנייה חדה ופרסה היישר לעברה של הבחורה הפראית, מהסביבה שאני מסוגל להבחין בעובדה שמשוחחת עם אדם נוסף, אינני מכיר אותו אך אני מניח שהוא שייך לאחד החיילים בלה אמה, לוחץ על בגז עד שכף רגלי כואבת מעוצמת הלחיצה, המנוע ממשיך בשאגה אדירה וקולנית, ההרגה של הרוח החמימה שמצליפה בגופי רק מעצימה את ההרגשה האדירה של שחרור וחופש, באחת אני מניח את רגלי על הבלם ועוצר בחדות אדירה שכמעט מעיפה אותי קדימה, אך זה לא מעניין אותי, מה שגורם להצהרת עיניי הוא הבחורה המזדיין שהעז רק להחליק את מבטו עליה, אמנם, היא אינה צנומה ורזה כמו שאר הבחורות האחרות שנמצאות כאן באזורנו בדרך כלל, אך היא מקומרת, השדיים שלה נראית כה רכים ועסיסיים, הישבן שלה מוצק, ירכיה בשרניות, היא נשית ומלאה בקימורים שרק מעוררים תאווה, בעוד פניה נראות מעודנות ועדינות, אך האישיות שלה קורנת ומתעלה, היא לוחמנית כמו חיית פרא, אני יכול להמר על כול חיי יחד עם הכנופייה שאבי מנהל שהיא חתיכת חיה רעה במיטה, מלקק את שפתיי וחש בקרירות העגיל אשר תלוי על לשוני, "התגעגעת אליי?" אני שואל וגורם לראשם לפנות היישר אליי, היא מעקלת את פניה בעוד הבחור האחר מכווץ את גבותיו בשאלה, "האם התגעגעתי?, או שיש לומר שלא הצלחתי לנשום כאשר לא היית כאן?" היא ממשיכה להתגרות בנימה סרקסטית, "אני שמח שככה את חשה כלפיי" מגחך מהשנינות העלובה שלה, "אני מניח שהחבר החדש שרכשת יוכל להחיות אותך" ממשיך להתגרות ומתענג על כול רגע, יורד מטה מהאופנוע, מניח את אצבעותיי בדיוק היכן שסכין האפיגון נמצאת, שולף אותה החוצה בחוסר הקשה ומחליק את אצבעי על הלהב החד, "אני יכולה להחיות את עצמי" היא מרימה את ידה מעלה, "פראית" אני מתקרב אליה, מרים את סנטרה הרך ומפנה אותה כלפיי מעלה, "את עומדת להיות הנהגת." אני אומר ומשלב את ידיי על חזי.
---------
הפרק של היוםםםםםם
אמנם הוא יחסית קצר,אבל אני מבטיחה לנסות לעלות בימים הקרובים פרק נוסף ארוך יותר:)
מה דעתכן על הפרק??, מה הכי אהבתן??
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא, אוהבתת בכמיות עינבר:))))