פוסע באיטיות אל עבר שולחן המוצב בצידו האחר של החדר, כול זאת בעוד האורות כבויים, נשימותיה הכבדות של הבחורה הפראית שלי הן היחידות שמהדהדות, כאשר אני מגיע אל השולחן אני משעין את פרקי ידי על השולחן ומפנה את גבי אליו, מסוגל להבחין בדמותה מבעד לצללים החשוכים, אור הירח קורן עליה ומאפשר לי להתבונן ללא רבב, הילה כסופה וזוהרת עוטפת את כול גופה, שמלת עוטפת כול קימור וקימור מה שגורם לי להזיל ריר, כל כך יפיפייה, כל כך מיוחד, כל כך פרועה, "איפה אתה לעזאזל?" נימתה מלאה בחוצפה, "מוזמנת לחפש" קולי עמוק, משתוקק, כמו טורף המבחין בטרף שלו, נותר דומם, רחש נעליה גורם לי לחשוף את שיניי, "מזדיין אידיוטי" היא נושפת ורוטנת, צעדיה כמו נקישות עדינות, לאחר רגעים ארוכים ומייגעים גופה נתקל בגופי, לופת את ידיה רגע לפני שהיא נוחתת על הרצפה, "האם זה היה קשה פראית?" שאלתי גורמת לה לנחור בבוז, "אתה אידיוט" היא מושכת בכתפייה ומנערת את ידיי מעליה, שוזר את אצבעותיי בשערה ומחליק את כפי, "מדוע אנחנו נמצאים כאן?" שאלתה גורמת לי להחליק את לשוני על שפתיי, עיניה עולות מעלה, מטלטלות, סוערות, מלאות בחוצפה מתריסה לחלוטין, אני נזקק לעוד, אני נזקק להכול, אני צריך כול רגע מזויין במחיצתה, וברגע זה היא נתונה לידיי, ברשותי, "עונש" מחליק את ידיי לאורך מותניה, ולופת את גופה, היא מתפתלת ומטלטלת בבהלה, "מה-"היא מכה את חזי, "נראה לך שאתה עושה?" מתיך את גופה המקומר על גבי השולחן, לוקח צעד אחורנית, ידיי מסתבכות בחגורתי, פותח אותה ומשחרר אותה בקול קולני, שולף אותה מאגני "תושיטי את ידייך" היא נאנחת, "מדוע?" חושק את שיניי, "כל כך הרבה שאלות, את לא יכולה לעשות את אשר אומרים לך" נחירת בוז מהדהדת מחזה ומצלצלת, "לא. אני רוצה לדעת" תובעת ודורשת, "אי יכולת להתמודד עם חוסר שליטה," מוציאה נשיפה מבין שפתיי. רעשי רקע קוטעים את מחשבותיי, כאשר מעל ראשי מתנוססים להם השירים המסורתיים ודורשים בכל עת להתייצב ברחבת הריקודים למען קיום המסורת ארוכת השנים, נאנח מעומק חזי, "כנראה שהגורל בטובתך" מסדר את חגורתי למקומה, מושיט את ידי לעברה ועוטף בעזרת כפי את ידה הרכה, "הריקוד המסורתי ממתין רק לנו" רוטן מבין שיניי.
ידי עוטפת את פרק ידה, גורר אותה אחריי מבעד למסדרון חסר האור, מילותיה המתריסות מאחוריי הן כמו ממתק, כאשר אנו מגיעים אל דופן המסדרון אני מבחין בכלל אנשי החדר, זוג זה עם זו, רוקדים לצללי המוזיקה המעודנת, צמרור עדין חולף על גווי, לוקח נשימה עמוקה, רגש אשם מסחרר בועט בבטני התחתונה, הכאב אינו מפסיד את הרגע, הוא מכה כמו פטיש וחודר אל תחת העצם, חודר אל מעמקי נשמתי, כאב מפלח ואכזר, וכול זאת באשמתי. אני הייתי האדם האכזר והנורא שביצע זאת, אילולא הקנאה המזויינת ששררה בי הוא היה כאן, עומד ורוקד, היתכן ויחד עם בת זוגתו, חושק את שיניי, אשמה מזויינת, הכאב הוא כל כך חד עד כדי שאני מרגיש שהוא משסע את גופי לשניים ומחריב באיטיות שמכאיבה לי, עיניי ממשיכות להחליק על פניי כול החולפים בחדר, שקט מבחוץ אך עולה בלהבות מבפנים, אינני מסוגל לשכוח את עיניו הכחולות, הן כמו מפל שוצף וגועש, הצורה בה שיערו עוצב בפראיות, אך אני הייתי חייב להרוס הכול, בדיוק כמו שאני עושה עם כול אשר אני נוגע. בדיוק כמותי.
YOU ARE READING
Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}
Romanceאליוט אליסיו (ליאו סטון)- גבר כוחני בעל מראה מרהיב ועוצר נשימה,סקסי עד כדי כאב,אופיו כמו פצצה מתקתקת שאך ורק רוצה להתפוצץ,זחוח,שחצן,יומרני. בעל חיוך כובש ועבר שהשאיר אחריו צלקת שסוע עמוקה ומלאה ברגשות אשם שמשפיעים על חייו היומיים,מאחורי מסכה של קור...
