Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 87- אליוט

עיניי מחליקות לכל אורכה כמו לבה לוהטת מתסיסה וסמיכה ביותר, הצורה שבה עיניה עולות אליי, כאילו היא מנסה להרוס אותי בעזרת עיניה הכהות, עיניים מזויינות, הנשים אשר עובדות במשק הבית מנענעת לעברי ומוזגות לכוס הנמוכה שברשותי נוזל ענברי, ריחו הסמיך משתרך מעלה ברכות ענוגה, נוטל את כוס הזכוכית העדינה בין ידיי ומשקה באיטיות את פי, טעמו המר מחליק בגרוני, צורב אך נעים, מחבק את ההרגשה החריפה ברכות על לשוני, עיניי לא משות מהבחורה הפראית שלי, היא נראית על קוצים, אלוהים אני אוהב את תחושת השליטה הארורה שנתונה לידיי, כמו סם ממכר שלא ניתן להיגמל ממנו. כך הייתי מאז ומעולם, סאדיסטי ארור, שולט מזויין, לראות אותה נטרפת מהדחף העז לגמור בכוחניות, המראה הענוג ביותר, לקשור את ידיה ולזיין אותה בעוצמה מטלטלת שתשאיר אותי בכל חלק וחלק בגופה המשיי והרך, חושק את שיניי ומניח את הכוס הגדושה על השולחן רחב הידיים, נאנח ולא מתיק את עיניי מיופייה הפרוע, היא כל כך מסחררת כמו מערבולת שלא ניתן להיחלץ ממנה, עיניה הכהות עלות אליי בצורה דורסנית ביותר, היא מתגרה בי בעזרת עיניה, מרימה תפוח אדמה צלוי ועסיסי אל בין שפתייה הוורודות, חורצת את שיניה בו , מלקקת במתיקות מזויפת את שפתייה כול זאת בעוד עיניה נותרות עליי ללא מרגוע, היא פראית ומופרעת ולא מתנצלת על כך, אני פאקינג מת על זה, עיניה הן כמו לייזר קטלנית שמכלה אותי עד עמקי נשמתי, אלוהים, אינני רעב יותר לאוכל. אני רעב לטרף המתוק והפרוע שלי, רעב יותר מאיי פעם, אני עומד לזיין אותה בכל שנייה אפשרית ברגע שנעלה בחזרה לחדר, ואין דבר שיוכל לעזור אותי לדרוש את מבוקשי, גם אם אאלץ להרים אותה בידיי לכל מקום אשר נלך אדע שזה היה שווה כול רגע כאשר אתחפר בתוכה כמו חיית פרא מטורפת אשר נזקקת לטרף היפיפה שלה, תאווה אדירה שועטת בדמי ומתסיסה כול חלק וחלק בגופי, הארוחה המזויינת הזו היא כלום לאומת הקינוח שאני מתכננת עבורנו. "ליאו?" קול עמוק ונסבך מהדהד לצדי, נושם עמוק אל ראוותיי, מפנה את פניי לכיוונו, "כן?" מתבונן בעיניו הירוקות והעזות, עיניי-לעומתו, הן שילוב מדויק של אימי ושלו, הוא מניח את ידו הכבדה על כתפי, חמימות משונה זעה לכל כולי, "אני גאה בך, בקרוב תמצא את שני הסוחרים האחרונים, ותהיה מיועד להחליף אותי" הוא תופח קלות על כתפי, עיניו מתרככות בצורה מסוכנת, זמן רב שלא הבחנתי בצורה הזאת שעיניו משתנות, "אני מעריך את זה" מהנהן בעדינות, רמז לחיוך עדין מהבהב על פניו, "תרצה לספר לי איך הכרת את אפריל" נאנח בצורה אילמת, "היא ישבה לידי במהלך הטיסה למקסיקו" משלב את ידיי על חזי, הוא מרים גבה, "תנסה שוב" מכווץ את גבותיי, "אחרי שפגשתי אותה בטיסה נפגשנו במועדון ולאחריה יצאנו לכמה דייטים וכך הכרנו" מקפיד על דומיננטיות בקולי, איך לעזאזל הוא יכול לדעת את המעשה אשר ביצעתי, "אתה משקר?" עיניו כל כך קטלניות, הוא כוחני ואינו מתנצל על כך, בולע בקושי רב את רוקי, "חטפתי אותה" נושף מבין שפתיי אייני יכול לשקר לקאפו המאפיה של לה אמה, עיניו לא מביעות דבר, "אני מעריך את הכנות שלך, " הוא מהנהן עיניו מאפילות כאילו חוזר אחורנית אל עברו, "אם אני נדרש לתת לך עצה, " הוא מעיף את מבטו אל עבר אפריל, לסתי נצמדת, "אל תשחרר אותה בקלות, אל תעשה את הטעות שלי." עיניי מתרחבות, "מהי כוונתך?" משתהה רק לרגע, עיניו מהבהבות באישור מוחלט, "אני יכול להבטיח שאתה אינך היחיד שזומם מזימות וחוטף בחורות יפיפיות," הוא מחייך חיוך צדדי קטן אך כזה שניתן להבחין בגומה שניחן בה, עיניי נותרות פעורות, "הזמינו אותי כדי שאגן בכל יכולתי על אמא שלך, וכך עשיתי, אך לא ציפיתי שהוא תחזיק בלב שלי כאשר אפעל במשימתי," אלוהים המבט בעיניו יכול לטלטל עולם שלם, "אתה לא תוכל לתאר לעצמך כמה מהר אפשר ליפול בקסם של אישה" רמז עדין לשעשוע מובהק בתווי פניו החדים, נושף, "זה לא פשוט כמו שזה נראה" מושך בכתפיי, משחיל את ידי לכיס מכנסיי, מחזיר את מבטי אליה, באכזריות מגביר את מהירות הרטט לגבוהה ביותר, היא נהדפת אחורנית בכיסא הרחב ומרימה את עיניה אליי, הזעם האדיר אשר מתרחש בעיניה הוא כשל רעידת אדמה מרטיטה, היא זועמת כמו חיית פרא תוקפנית כל כך, החזה שלה עולה ויורד בכוחניות ובכבדות, היא מטילה ארצה את מזלג הזהב שבידה מלקק את שפתיי ומתבונן בפעולות שלה כאשר גופה מתחיל לרעוד, אוי המחזה הטוב ביותר, מחליק את אצבעותיי על גבי הכפתורים ומעביר את רמת עוצמת הרטט לנמוכה עד כמעט בלתי מורגשת, היא מרימה את עיניה, ליבי נצבט, המבט המזויין בעיניה המסחררות מדגיש לי כמה היא לא מרוצה מאשר עשיתי, כמה סולדת וזעופה היא, אך נוכח מילותיה אמש והיום בבוקר איני יכול להישאר אדיש, היא תאלץ ללמוד לקח, גם אם זה אומר להתמודד עם העונשים שלי, היא צריכה להבין כמה יפיפייה ועוצרת נשימה היא, חושק את שיניי, מחזיר את עיניי לאבי, "היא שונאת אותי" בולע את רוקי, מרים בעזרת המזלג שלי את חתיכת העוף העסיסית והנימוחה ומכניס אותה אל פי, מתענג על טעמה האלוהי, ובולע אותה בין רגע, "בן אדם ששונא עוזב באפשרות הראשונה שתינתן לו" מילותיו הן כמו סופת טורנדו סוערת שמטלטלת אותי ממקומי, "מעולם לא אפשרתי לה לחמוק מבין ידיי" הוא מתבונן בי, בוחן אותי לפרטי פרטים, כמו מכונת זיהוי של אמת ושקר, מעולם לא הביט בי כך, לפני, "ובכן, כנראה היא אינה חושקת בכך" הוא מעביר לרגע את עיניו עליה, חושק את שיניי, לסתי זעה, "היא בכל פעם מחדש מצהירה כי הדבר היחיד שהיא מעוניינת בו הוא שאעזוב אותה לנפשה" משלב את ידיי על חזי ונאנח, "שכבתם?" לוקח נשימה עמוקה ומחליק לרגע את מבטי עליה, היא מצהירה את עיניה בזעם, יוקדת אש רותחת ולוהטת, "אתמול, בפעם הראשונה" אבי מגחך, "לא הייתי מהמר על כך בחיים, " הוא משקה את פיו בוויסקי, מניח את הכוס על השולחן ופונה אליי, "יש בין שניכם משהו שלא ניתן לפספס, כימיה עצומה" הוא מניח את ידו הכוחנית על משענת הכיסא שלי, "יש ברשותה קעקוע בדיוק כמו זה של אמא" נושף, עיניו מתרחבות, "קעקוע של האות E  בדיוק בקרסול שלה" הוא מהנהן, פניו מודגשות בפליאה, מעולם לא הבחנתי בו כך, הוא מניח את ידו על כתפי ותופח, מוריד אותה מטה ונותר להתבונן בי, עיניו מסחררות ומסתירות כל כך הרבה רגשות כבושים, הוא נותר ללא מילים במשך דקות ארוכות ומייגעות, אך הצורה בה עיניו מבזיקות מספרת לי נסתרות, הוא אינו חוסך בזמן, תוחב אל בין שפתיי חתיכה נוספת של תפוח אדמה רך וטעים, לועס באיטיות טעמיו מתנפצים בפי, "ייתכן ומצאת את האישה שלך בדיוק כמו שאני מצאתי את אימך" מקרב אל בין שפתיי את משקה הוויסקי, מחליק אותו בגרוני ומתענג על טעמו הענוג, המילים שלו הן כל כך עמוקות, מצליפות בי כמו שוט עבה ושחור, מילים מטלטלות, מילים גורליות ואסורות, אני אמור לשנוא אותה בכל ליבי, היא אמורה לשנוא אותי עד אשר האדמה נשמטת אך גורלנו הוא קטלני לחלוטין ונדרש מאיתנו להיות ביחד. הגורל הפגיש ביננו ולמעשה הכול הוא עניין הגורל.