משעינה את מרפקיי ומשכלת בין רגליי, עיניי לא משות מגופו המסיבי, ללא חולצה, נושכת את שפתיי, תאווה אדירה שועטת בכל עורק בגופי, עורו עוטה גוון ברונזה שזוף ויפיפייה, הצורה שבה תחתוני הבוקסר שלו עוטפים את הישבן המוצק שלו מעוררת בי זרמי להט, הגוף שלו כול כולו הוא מדור גיהינום קטלני ביותר, גבו רחב, מלקקת את שפתיי, חוסר נעימות נבנית לאיטה בבטני התחתונה, מתרוממת מתנשפת, חסרת אוויר, מתרוממת, משלבת את ידיי על חזי, "היכן אחסנת את הגלולות?" שואלת ומרגישה גוון עדין וורוד מתפשט על לחיי, הוא מסובב את גופו, בשילוב ידיים הוא נשען על הארון שנראה קטנטן לידו, "חשבתי שאת מעוניינת בילדים" המבט הזחוח שעל פניו גורם לדמי לרתוח, חושקת את שיניי בזעף , "בהחלט" רוטנת תחת אפי ורושפת, עיניו מתרחבות, אך משהו נוסף נוצץ בתוכן, מצחקקת במתיקות מזויפת ומהוסה, עוטפת בעזרת כפות ידיי את בטני "הכי בעולם" ככל שהשקר רב יותר כך פניו מיוסרות יותר, הוא נושך את שפתי, "פאק" קולו כשל מנגינת מלאכים, עמוק כמו מצולות ים בוערות, הוא מכחכח בגרונו, הגרוגרת שלו זעה, מושך בכתפיו, "עכשיו לאחר שהבהרנו את שני הצדדים, איפה הגלולות המזויינות?" שואלת ומרימה את גבתי, הגשם נוקש על גבי החלונות הצרפתיים, הילה כהה ניצתת כנגדו, הוא נראה כמו מלאך המוות, כל כך עוצמתי, "בחדר הנוחיות מגירה שלישית מימין בחורה פראית שלי" הוא נושך את שפתיו, חמימות זעה לכל אורכי, נושפת, הוא מגרד בעורפו, ממהרת אל עבר חדר הנוחיות, פותחת את המגירה ומציאה החוצה את חפיסת הגלולות של היום שאחרי, מוזגת לי מים מהברז ומחליקה את הכדור דרך הוושט שלי, מרימה את פניי אל עבר המראה, אלוהים אדירים, עיניי נפוחות כמו שני בלוני יומולדת, ואילו פניי נצבעות בגוון אדום כמו עגבנייה בשלה, מוציאה נשיפה מבין שפתיי, רוכנת מעל הכיור ופותחת את ברז המים, אחת הסיבות שאני מתעבת בכי היא משום שבכל פעם שאני מאפשרת לדמעות לעבור מבעד לעיניי אני נותרת נפוחה ואדמומיות, שוטפת את פניי במים הצלולים, נאנחת כאשר קרירותם מרעננת את פניי, נושפת ויוצאת מחדר הנוחיות, מתבונן בשובה שלי כאשר הוא מסדר את חפתיו, מגלגלת את עיניי ומתקדמת אל עבר הארון בחדר, פוערת אותו מחליקה את מבטי עליו, חמימות מהוסה מובהקת מאחורי גבי, רוכן קרוב עד שאני מסוגלת לחוש בריחו המסחרר בין נחיריי, נושכת את שפתיי וממשיכה לגמוע את הפריטים שבארון הרחב, "אני חושב שהשמלה הכחולה נהדרת" הבל פיו חמים על עורפי, צמרור עדין תוקף אותי, "אז אלך על הסגולה" כובשת נחירת בוז עצומה ושולפת מן הקולב את השמלה הסגולה, סבה על עקבותיי ופוגשת בגוף מוצק וקשיח כמו סלעי ים, הוא משפיל אליי את פניו, אך הדבר היחיד שמתנוסס נגד עיניי היא החולצה המכופתרת שלו, מהודקת לכל גופו ונראית כמו עור שני, מעקלת את פניי בזעף, מרימה את עיניי ופוגשת במבטו הסמיך, חושקת את שיניי, "חשבתי שרצית שאתלבש" מצהירה את עיניי כלפיו, "חשבתי שתרצי שאעזור לך" הוא מניח את ידיו משני צדי וכולא אותי בעזרת גופו, זעף שועט בכל חלק בגופי, "אני לא זקוקה לעזרתך," מיישרת את מבטי אליו בצורה החצופה ביותר שיכולתי לאסוף אליי, חיוך קטלני כל כך מתפשט על פניו, גורף אחריו צמרור מייגע בכל גופי, מניחה את ידיי על חזהו המוצק, חמימותו קורנת עליי כמו שמש לוהטת, בהדיפה קלילה מנסה בחוסר הצלחה מובהק להזיז את חומת הסלעים שהוא מדרכי, נושפת בזעף אדיר, "תוכל להועיל בטובך ולזוז מדרכי?" בעזרת עיניי אני יוצרת הילה שמעל ומחריבה אותו בלהבות קטלניות, הוא אינו מניד עפעף לנוכח זעקתי, חושקת את שיניי, "מה בדיוק יצא לי מי זה?" הוא שואל ורוכן קרוב יותר אליי, מצהירה את עיניי כלפיו, הזעם הוא כמו רעלן תוסס אשר שועט בכל נים ונים בגופי, מלקקת את שפתיי, אך רעיון ארור מזנק במוחי, מיישרת את עיניי בקושי רב, מעקלת את צווארי, עיניו בוערות כמו מדורה צווחנית, לוהטות כמו הר געש מתפרץ, ליבי הולם בקשת צלעותיי, חיוך פתייני ומיומן מתנוסס על פניי, מניחה את ידיי על חזהו, "אנחנו נאחר לסעודה" אני אומרת, נימת קולי מלאה בחינניות מעודנת, "זה לא משכנע" הוא פולט, קולו מחריף בעוד הוא עצמו אינו נראה מודאג, ידיי מתחילות לגלוש מטה באיטיות, חשה ברכסיו כמו סלעים ביום שטוף שמשחם לוהט וזח, מחליקה באיטיות מייסרת וזוכה נהמה ממעמקי גרונו, נושכת את שפתיי, תאווה אדירה מקרקשת בכל חלק בגופי, מוציאה נשיפה רדודה, מלאה בהתרסה בלתי נמנעת, אצבעותיי גולשות במורד גופו בצורה החושנית ביותר שהצלחתי לאסוף, עיניי לא משות מעיניו, המבט הקטלני אשר מתנוסס במעמקיי עיניו מבעיר אותי עד שד עצמותיי, נושכת את פנים לחיי, אצבעותיי ממשיכות לגלוש מטה עד שאני פוגשת בפסגת ההר, מחניקה אנקה נוכח חמימותו הלוהטת, הוא כל כך רותח וזה מרתיח את דמי, בניסיון נואש להשאיר את עיניי עליו , מוחצת את מוט הפלדה , זוכה להתרוממות השפה העליונה שלו, ניצוצות ניצתים בבית חזי, מזדיין מלוכלך, מתבוננת בעיניו, כאשר הן מקפצות אל עבר שפתיי, מחליקה את לשוני באיטיות על שפתיי, ידי ממשיכה לעסות מבעד למכנסיו את הזין המזדקר שלו, הוא פולט אנחה עוצמתית, כשל חיית פרא מובחרת, מתחילה להחליק את אצבעותיי לכל אורכו הבלתי יאומן, ממשיך לפלוט אנחות אך לא נראה כי הוא עתיד לזוז מדרכי, באיטיות, אצבעותיי עוטפות את שק אשכיו, אלוהים אדירים, הייתי צריכה לבעוט בו, עוטפת ומעסה מבעד למכנסיו, חיוך מהוסה מזנק על פניי כאשר ראשו נוחת מטה, פניו כל כך קרובות לפניי עד שאני חשה בנשימותיו הכבדות על פניי, לא מתיקה את עיניי על אף שעיניו עצמותו, בינגו!, נושכת את שפתיי, הוא פותח את עיניו, הסערה במסחררת שמחוללת בעיניו גורמת לי לחדול ממעשי הזימה המופרעים שלי, מעולם לא הבחנתי בכזה גוון עמוק ומלוכלך של ירוק, זה כאילו היער הנסבך שבעיניו ניהל רומן לוהט יחד עם כוכבי השמיים הארורים, הוא מעתיק נשימה, עוצמתו מטלטלת כול דבר המגיע לידיו, הוא מודע לכך, עדיין בשליטה. תמיד בשליטה, מזדיין ארור. הוא מושך אליו את ידו, ובעזרת כפו המחוספסת את ידי, בין רגע מרתק את פרק ידי אל ארון בגדים, לופת את ידי השנייה וכולא את ידיי בין ידיו, להט עז שועט בכל חלק בגופי, המבט המזויין בעיניו לא עושה עימי חסד, הוא מחלל אותי ומחלחל בכל חלק בגופי, הבל פיו כמו מדור גהינום שמופעל ברשות השטן בכבודו ובעצמו, "עסקה מפוקפקת שאני לא בטוח כמה תצליחי לעמוד בה, אתן לך ניסיון ראשון בצעצוע שלי, נראה מי הראשון שיאבד שליטה פראית שלי" בעזרת ידו בלבד הוא לופת את פרקי ידיי, הוא מכניס את ידו המסיבית אל כיסו, בו בזמן מתפתלת בכלא ידיו ומנסה להיחלץ, עסקה מפוקפקת, אידיוט, כובשת נחירת בוז, ידיו נדחסת אל מכנסיו ונעה רק לרגע, פתע, תחושה משונה מתחוללת בין רגליי, מכווצת את גבותיי, רעד נשלח ישירות אל הנקודה הרגישה ביותר בין רגליי, ללא כול כוונה תחילה זעקה תאוותנית נפלטת מין שפתיי, מנסה להצמיד את רגליי זו לזו אך החוטף האכזר שלי שולח את רגלו בין רגליי ומותיר אותן פעורות תוך צקצוק לשוני, "תצטרכי ללמוד להתמודד" הוא נושף בחלל הסמיך ביננו, מיישרת את עיניי אליו בהתרסה, כלואה בינו לבין הארון המסכן, נשימותיי קצובות, ידו אוחזת בפרקיי ידיי, בעודי מתפתלת ומנסה לחמוק מהלחץ המציק בין רגליי, חזי עולה ויורד בכבדות, הוא מתבונן לעומק עיניי בצורה הקטלנית ביותר, ליבי הולם בקשת צלעותיי כמו תוף, בטני התחתונה רוטטת ומתחננת לפורקן, נושכת את שפתיי ונאבקת בדחף להציג לו כמה אני זוקקה לתחושה העילאית שתגרום לתפוגת הלחץ הנוראי בין רגליי, "קדימה, אני מחכה לשמוע את קולותייך המהוסים כמו דבורה הכמהה לצוף מתוק" מנענעת את ראשי, בלוחמניות מתפרצת, "לעולם לא תזכה בקולותיי המהוסים. זה כול מה שיש ברשותך?, עלוב בהחלט חוטף אידיוטי" על אף שעוד רגע אני נמסה כמו קרטיב ביום קיצי לוהט לא אתן לו את תחושת הניצחון. הוא מושך בכתפיו, חיוך גס ואכזר כל כך מתנוסס על פניו בצורה הארסית ביותר שראיתי בחיי, נושכת את פנים לחיי, הוא מקרב את שפתיו אל שפתיי, מרפרף, רכות נשזרת בכל תנועה מזויינת שהוא מבצע, זעף רצחני מתעורר בקרביי, הוא מחליק את שפתיו על שפתיי בצורה החושנית ביותר, לאיטו, מצמיד את שפתיו לשלי, רגליי כמעט קורסות, הוא מניעה בתיאום שמשגע כול תא בתוכי את שפתי על שפתיי, עוצמת את עיניי ומאפשרת לשפתיו הבשרניות ליצור ריקוד לוהט יחד עם שפתיי, הריח הגברי שלו מסחרר את כול חושי ומוציא אותי מדעתי, לעולם לא אגיד זאת בקול. רטיבות ארורה נקוות בין רגליי ומתחילה לגלוש לאורך ירכיי, פתע, הרטט מתחיל להיות חזק, לשונו מחליקה מבעד לשפתיו, דורשת לפרוץ את שפתיי בתאוות בצע ארורה, הוא דורש לפרוץ את חומותיי, נאנקת כאשר המכשיר הדבילי לוחץ בדיוק בנקודה הנכונה ביותר, אותה נקודה שגורמת לי להוציא זעקה מבין שפתיי, הוא נוהם כנגדי בצורה כל כך חייתית ומלהיטה, מנסה בכל יכולתי להצמיד את רגליי זו לזו, אך המרבק מטופש מכדי להיות בר ניסיון, הוא חוסם אותי ומצווה ממני להישבות בדרשותיו המלוכלכות, הרטט יורד ועולה בצורה דרסטית שמכבידה על היציבות שלי, נאנקת אל בין שפתיו וזוכה בחיוך מצידו, הוא סוגר את שפתיו על שפתיי ואוסף את כול כולי לתוכו בצורה הגסה והמלוכלכת ביותר, לשונו מקישה ודורשת בשנית לעקוף את מחסומיי ולהיכנס לדרך ללא שיבה, במלחמה שלא צולחת לשונו פוערת את שפתיי, עגילו מקיש בשפתיי ומבקש לצאת לקרב חוזר, נאבקת בו, נלחמה בו בעזרת כול נשימה, הוא משחק עם תחושותיי, הלחץ המתנקז בין רגליי לא מוצא חן בעיניי, עינוי פאקינג טהור. ידו המחוספסת עוטפת את הלחי שלי מקרבת את פניי אליו בחוזקה וחפוזה, הוא מחפש אחר דבר מה, נראה כי נזקק, לשונו מחליקה, עוברת, תאווה אדירה מורגשת בכל מגע מפתלת בין ידיי ומנסה לחמוק מאחיזת הברזל ללא הצלחה. תחושת הרטטת פוסקת בבאת אחת, אילו ידו לא הייתה אוחזת בפרקיי ידיי אני בטוחה שהייתי קורסת ארצה, הוא מנתק את שפתיי משפתיו, הוא מתרחק מגופי ומותיר אותי לעמוק שם, חוששת להסב את מבטי אל רגליי שלא אפגוש במפל אשר נוצר לאורך הירכיים העבות שלי, מעוטרת בחולצתו בלבד, ללא הלבשה תחתונה, נותרת לעמוד שם, בזמן שהוא כורע ברך מולי, בנשימה עצורה, אצבעותיו עוטפות את דפנות חולצתו, הוא מרים באיטיות את דפנותיה, מתבונן ברגליי, מקרבת בין ירכיי, הוא מצקצק בלשונו ומרים את עיניו הסוערות אליי, "תפתחי את הרגליים שלך כמו ילדה טובה" חושקת את שיניי בזעף, מצהירה כלפיו את עיניי, "תכריח אותי" משלבת את ידיי בהתרסה על חזי, "בסדר גמור" קולו יציב ומלא בעוצמה ארורה, הוא משתהה ונעמד לכול גובהו הרם, אוסף אותי ממותניי, מוחא במחאה מתריסה כנגדו אשר מלווה במילות חוצפה, לאיטו הוא סוחב אותי אל עבר אדן החלון, גופי מתנגש בזכוכית בקרירה, תחושת הקור נמהלת יחד עם גופו המסיבי הרותח, הישבן שלי פוגש באדן החלון הקר, מוציאה נשיפה עגמומית מבין שפתיי, הוא מפסק את רגליי, מנידה בראשי הצידה, מבוכה אופפת אותי וסוחפת אותי אחריה כמו מפלי הניאגרה, "את תמיד כל כך מובכת כאשר את נחשפת כלפיי, אני מתקשה להבין, קודם לכן הצהרתי בפנייך כמה את מצטיירת כיפיפייה בעיניי, פרטתי לך מדוע את כה עוצרת נשימה, ואחרי כול זאת את עדיין מתביישת בעצמך" הוא סוגר את רגליי ונושף בתסכול, הוא משלב את ידיו על חזהו המוצק, מזעיפה את פניי, "תעמדי" הוא מצווה, מכווצת את גבותיי, "מדוע-" הוא מניד בראשו לשלילה, "בלי שאלות" קולי תקיף, תובעני. אכזר. הוא יודע מה הוא רוצה ולוקח אותו בעזרת שתי ידיו. ללא כול דין וחשבון כך ובפשטות. מגלגלת את עיניי, מנידה בראשי אך נעמדת כמו שדרש, מוציאה נשיפה מכלא ראוותיי, הוא לופת את פרק כף ידי, "זה הניסיון האחרון שלא יעבוד על עונשים" הוא ממלמל בגסות תחת אפו, עיניי מתגלגלות, "לא לימדו אותך שאלימות היא אינה הפתרון?" שעשוע ניצת בתוכי כמו דלק אשר מוספים למדורה, "פראית, אני מאפיונר, פושע, בנו היקר של הקאפו. את חושבת שחונכתי בנתינה לאחר ואמפתיה כלפי החברה? אם כן את בורה. המוטו שלנו הוא לרצוח את כול איבנו בצורה האכזרית ביותר, כול הכנופיות יודעות כמה אנו מסוכנים, אנחנו כמו רעל ציאניד." הוא מספר בצורה נלהבת אך לאחריה חוזר לאותו מבט רציני ואכזר, מכווצת את גבותיי כאשר אנו ניצבים מנגד למראת חדר הנוחיות, הוא נעמד מאחורי, קרוב כל כך , עוד רגע נושק לגופי בעזרת גופו, מסוכך עליי, חומו לוהט ורותח, מתבוננת במראה ומבחינה בשנינו, נראים מעולמות שונים לגמרי, העיניים שלי עוד מעט נפוחות, פניי עוטות גוון אדמומי, שפתיי סדוקות, השיער שלי פרוע, "מה אנחנו עושים?" משתהה רק לרגע, ולאחריה מסבה את מבטי אליו, "הפעם, עם כול הצער שבדבר את מותירה את העיניים שלך מול המראה" הוא נושף, חושקת את שיניי אך עושה כרצונו, עיניי מחליקות אל עבר המראה הארורה, נאלצת להתבונן במעמקיה, השקט הסמיך שורר, עיניי מטיילות בינו ובינו, הוא מעוצב בצורה מפוארת ואילו אני נראית כאילו מכונית דרסה אותי הלוך ושוב לפחות שלוש פעמים, "את יפה" מילותיו מנפצות את השקט הסמיך, "אני לא" פי נפער חלקית, לא מסוגלת להאמין למילותיו, "את יפיפייה, עוצרת נשימה" הוא עקשן כמו עשב שוטה, נושפת ברעד, "אני לא מושלמת" מושכת בכתפיי, לא נותרו בתוכי דמעות שתכלנה לייפות את הכאב המר, נותר רק להכיל ולהדחיק לתוכי, "את חושבת שאני מושלם? אף אחד לא מושלם" לרגע אני תוהה, "אני בטוחה שזה הדבר הראשון שיצא ממך שהוא אינו זחוח או רומז על יומרנות," הוא מגלגל את עיניו, "את מתנהגת כמו ילדה קטנה," הוא נושף, "חשבתי שאתה מחבב ילדות טובות" חיוך מהוסה פורץ על פניו, "בכל מקרה, לא. אני לא מושלם, עם כמה שזה מפתיע," הוא מגחך, מזיז את שערו מזווית מצחו, חושף בפניי צלקת מכאיבה אשר משתרעת לכל אורך מצחו העליון, בדיוק היכן שנמצא תחילתו של קו השיער, צלקת מרירה, "זאת זכיתי לקבל ביום בו איבדתי את אחי" הגרגרת שלו זעה כאשר הוא בולע את רוקו, ממשיך ופורם את כפתורי המכופתרת הלבנה שברשותו, כפתור אחר כפתור, חושף את עור הברונזה לוהט שלו בפניי, כמעט קורן, קעקועיו מתנוססים על כול פלג גופו העליון, ידו מחליקה לאורך הצלקת מחזהו ועד לתחילת בטנו, "הקרב הראשון שלי" הוא מסתובב ומציג את הצלקת המרה שמתנוססת לאורך גבו בצורה גסה ביותר, "צלקת נוספת מהמלחמה האכזרית ביותר בין האחווה האירית ללה אמה." הוא לא נרתע ולא סולד מעצמו, "יש עוד צלקות רבות על גופי, אני לא מושלם. הצלקות הן אלו שבונות אותנו, הן חלק מהחיים ועלינו לדעת להתמודד איתן" הוא עוטף את פרק כף ידי, מסחרר אותי במקומי, מביט בעיניי מבעד למראה העצומה, "את יפיפייה כל כך" ממשיך במילותיו, אך אני נותרת דוממת כמו דג, "את יפה" הוא עוטף את מותניי ומקרב את גופו החם לשלי, "את יפה כל כך" הוא נושף, "אני יודע שאולי קשה לך להבחין בכך אבל, תאלצי להאמין לי, אני לא עומד לחמוק לשום מקום בזמן הקרוב" מילותיו הן כמו ברזל, הוא מלטף את מותניי בעדינות שגורמת לי לתדהמה, "במידה ותרצי שינוי נוכל ללכת להתאמן ביחד פראית שלי" הוא מציע, חמלה ממלא אותי, הוא משחק לי בראש. "בכל מקרה, עלייך להתחיל להתארגן, תתלבשי, אחכה מחוץ לחדר" הוא מצהיר וחומק מהדלת.
----------------------
הפרק של היוםםםםםםםם
מה דעתכן על הפרק????, מה הכי אהבתן???, אני באופן אישי נשרפתי בטירוךף.
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא, אוהבת ברמות ומעריכה בכמויות מטורפות, עינבר:)
YOU ARE READING
Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}
Roman d'amourאליוט אליסיו (ליאו סטון)- גבר כוחני בעל מראה מרהיב ועוצר נשימה,סקסי עד כדי כאב,אופיו כמו פצצה מתקתקת שאך ורק רוצה להתפוצץ,זחוח,שחצן,יומרני. בעל חיוך כובש ועבר שהשאיר אחריו צלקת שסוע עמוקה ומלאה ברגשות אשם שמשפיעים על חייו היומיים,מאחורי מסכה של קור...
