Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 51-אליוט

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷
דמי געש ובעבע בעורקיי כמו מפל של מרירות, חושק את שיניי בחוזקה בעוד ריח הברזל מסתחרר באוויר, אינני יכול להגיד שאני מופתע, הוא הודיע לי בדיוק אתמול שיגיע בהקדם לראות את ההתקדמות שלי, בולע בקושי, לא תיארתי לעצמי שיגיע יום אחרי, אבל איך יכולתי להיות כל כך מלא בעצמי , בטוח לחלוטין, אבי הוא אדם פזיז אך קר רוח, משתיק ומשתק, הוא מסוגל לשלוט במשחק בעזרת קלף אחד בלבד, בעוד מבטו ועיניו נחות עליי אני מרגיש את הזעף גולש לכל אורך גופי, עיניו עוברות עליי ונראה כי הוא מתרשם, התחושה מבעירה אותי עד שד עצמותיי, כאילו גאוותו גורמת לי לחוש בדחף עז ופראי לעוד ועוד, מניח את ידי על פס הבר, רוכן קדימה, מתעלם מהבחורה הפראית שנראית מעורערת, מה הוא עשה לה?, "אוכל לשוחח איתך בפרטיות" הוא שואל, מבטי גולש ישירות אל אפריל, היא מרימה את ראשה מפס הבר עיניה מסועפות בצורה עגמומית, כאילו פגשה בעולם האכזרי לראשונה בחייה, פאק, מהנהן רק לרגע, "כולם. לחדר עובדים" אני מכריז, בעוד כול העובדים, הברמנים, הזנות ושאר עובדי הניקיון מתרוצצים היישר אל חדר המנוחה שברשותם, עיניו הירוקות והעזות מושפלות היישר אל אפריל, "היא יכולה להישאר" אני מצהיר הוא מכווץ את גבותיו ומתיישב מצידה השני של אפריל, מושך את הכיסא בחריקה ועולה עליו כאשר הכיסא זועק מעומס, מגלגל את עיניי, משעין את סנטרי על אגרופי שנח על השולחן, "רציתי לשוחח איתך בנוגע למשימה שנתתי לך" הוא מתחיל בשפה בה לימד אותי מגיל קטן, איטלקית. כובש גלגול עיניים נוסף. בולע את רוקי במתיחות, אינני יכול לספר לאבי את האמת הארורה, שאיני יכול להחזיק מעמד בנוכחות האויבת שלי, שאיני רוצה להרוס אותה, שהפעמים האחדות שאני כמה לשמוע אותה צורחת זהו לא מכאב אלא מעונג מטלטל, אינני יכול לשתף אותו בתחושות שמערפלות אותי ומקשות על עבודתי הממושכת, איני יכול לספר לו על כך שאני רוצה לקשור אותה ולזיין אותה כל כך חזק עד שהיא תתפרק לגורמים בין ידיי, ולאחריה אוכל לסגוד לגופה הנשי ומקומר. פאק. מחזיק את ראשי בשתי ידיי ונמענה מהרגשות העזים שאני חש כעת, "הולך מצוין, כבר תפסתי את אחד הסוחרים" נאבק בעצמי בכל יכולתי, זו מלחמה בלתי נגמרת ששווה להפסיד בה, כל עוד היא כאן, לידי, ראשה מתרומם מעלה, מחליק לרגע את מבטי על עיניה הכהות והלוחמניות, בוערות בסקרנות, וזעף מתקתק, עיניי מטיילות אל עבר שפתיה, לשונה חורצת את שפתיה ועוברת בחלקלקות על עסיסיות שפתיה התחתונות, היא מכווצת את גבותיה בחוסר הבנה, "בדיוק סיימתי להיענות את הסוחר הראשון מבין השלושה" עיניו של אבי הופכות לכהות יותר, קטלניות, "אליוט. כמה זמן אתה נמצא במקסיקו?" הוא שואל ומטה את ראשו, תלתליו השחורים כפחם בשילוב אפרפר מקפצים, "שלושה שבועות" אני עונה בקוצר רוח, חושק את שיניי, "יפה. שלושה שבועות. האם זה מספיק זמן בשביל למצוא את שלושת סוחרי הסמים?" הוא שואל , מכווצת את גבותיו, קולו נזפנית, אני פאקינג שונא את זה. "אם אחיך הגדול היה כאן הוא כבר היה מסיים את עבודתך בשבוע אחד" הוא ממשיך, ליבי מתחיל להתעורר לחיים בחזי, רגשות אשם מכים בבטני התחתונה, הופכים את קרביי , חושק את שיניי בחוזקה, "אבל הוא לא כאן" אני נושם בכבדות ומרגיש בכאב מערער את עצמותיי, אבי מהנהן ונושף, נושך את שפתיי בחוזקה ומרגיש כמו מן אגרוף מכה את בטני, אך אינני מוכן לשתוק, "אם הוא היה כאן לא היית בודק אותה, מתנסה עליו, היית הופך אותו ישירות לקאפו כאשר היה מגיע לגיל המיועד" אני עונה בעוד כאב עמוק כובש את ליבי, "החיים הם ארורים, אבל צריך להשלים עם הדבר" הוא מכחכח בגרונו, גם לו קשה עם העניין המזויין אשר נקלענו אליו, רגשות האשם מכים כמו ברד ביום גשום וסגרירי, ליבי פועם בדאבה, "זה מספיק" הוא מניף בידו, מתרומם מעלה ומתנוסס מעל גופה של הבחורה הפראית, אשר נראית מבולבלת מתמיד, אך למעשה אינה מבינה דבר ולו אחד מדברינו, חיוך עדין מתפשט על שפתיו, קריר כמו ליבו, "בכל מקרה, הבחנתי בך ובבחורה נכנסים פנימה אל המועדון," הוא משלב בין ידיו הכוחניות ומחליק את מבטו על הבחורה הפראית, רושף, "שחקנו יחד סנוקר" מעקל את פניי בשעשוע, "והיא טובה?" אני שואל נמרצות, גבה עבה ומעוצבת עולה מעלה , "היא מצוינת" הוא מגחך רק לרגע, הוא מניח ידו על כתפי במן חמימות אבהית אשר התקשיתי לראות כמותה במשפחתי, "מי היא עבורך?" הוא שואל, מטלטל בשנית את עולמי והופך אותו משני הצדדים, מרגיש כלוא בתוך בועה שלא ניתן לפוצץ, עיניי עוברות על שיערה המשיי והקורזל בקצוות, מלקק את שפתיי בשעשוע, הגיע הזמן להחזיר לחוצפנית בקטנה, מעקל את שפתיי לכדי חיוך משועשע , כזה שנראה מאוהב ולחולמני, "היא בת זוגתי" אני עונה על שאלתו הפעם באנגלית צחורה, גופה מתכווץ בעד גבה מתקשח, מתרומם מהכיסא ויורדת אל רצפת המועדון, לאחריה אני מושך את כיסאה ומאפשר לה לרדת, עיניה פעורות ועוד רגע יוצאות מחוריהן, אוחז בקימורי מותניה לא יכול שלא להתענג על עסיסיותה, "בת זוגתך?" הוא מכווץ את גבותיו, עיניו העזות מחליקות על ידיי אשר עוטפות את גופה ברכושנות. מאז ומעולם הייתי גבר עם שביב של שובבות עמוקה, ברגע זה שיקרתי לקאפו שלי, ולאבי, אך לא יכולתי לאפשר לבחורה הפראית ליפול במוקש הראשון, אעדיף לספר לאבי שאני איתה בזוגיות מאשר לשלוח אותה לגוב האריות, וזו בגידה, בהחלט, מותח את גבולותיי בכל יכולתי, "בכל אופן" הוא מיישר את עיניו אליי, "אתה יודע שהרי בכל שנה יש את מסיבת המסכות השנתית" הוא אומר, אלוהים אדירים. "אז אני ואמא חשבנו שאולי השנה תצטרף אלינו ?" שאלתו גורמת לליבי להאט בפעימותיו, מרגיש מזועזע, היא מתפתלת באחיזתי, אך אני עוצר אותה, ראשה עולה מעלה בעוד מבטה פוגש בזה של אבי, "אנחנו ממש אבל ממש לא -" היא מכריזה אך אני לופת את עסיסיות של שדיה בתחתית אינני יכול להתענג על התחושה אך היא משתתקת, "מה שבת זוגתי ניסתה להגיד זה שהיא לא יכולה לחכות לבוא. אנחנו נשמח להגיע" אני משנה את דבריה בעודה נוחרת בבוז, חוזר לעטוף את מותניה הצרים , "יופי, המסיבה בעוד שבוע, אבל תוכלו לחזור איתי יחד לקליפורניה בעוד יומיים" הוא ממשיך אך נראה כי מערער, "נהדר" אני מעקל את שפתיי, הוא מהנהן באחת רגע לפני שפוסע אל עבר דלתות המועדון ויוצא באחת. פאק. נאנח בהקלה, אפריל מתפתלת באחיזתי, משחרר אותה, "אנחנו לא ביחד" היא מצהירה בפניי, "אנחנו לעולם לא נהיה ביחד" ממשיכה, ספק לי, ספק לה, "זה כבר מאוחר מדי פראית, אנחנו טסים יחד. כבני זוג" אני קובע, עיניי ננעצות בעיניה, כמו לבה חמימה ומבעבעת, מדביק את גופה העסיסי אל פס הבר, ידיי מותכות כל העץ, בעודה כלואה בין גופי לבין הבר, עיניה נפערות, עולות אליי בחוצפנות וזעף, גוהר מעל גופה ומתקרב אל שפתיה, "אני מזהיר. כול תזוזה לא נכונה תזכה אותך בעונש נוסף, ברגע זה התחלנו דף חלק לגמרי מלבד ההצלפות. אם תעשי משהו שיראה בעיניי כלא נכון, עונש. בכל מובן המילה," נימת קולי אפלולית, אך היא פורצת בצחוק אדיר שגורם לחזה לרעוד, "מה אתה תעשה?, תעמיד אותי בקצה החדר עד שאחשוב על מעשיי?" היא שואלת ונוחרת בבוז מוחלט, חיוך קטלני ומסוכן ביותר כובש את שפתיי, "יותר בכיוון של לזיין אותך בכל פינה בקצה החדר" רוכן קדימה במקצת כדי להרגיש בצמרור גופה, "שם לא תוכלי לחשוב על מעשייך, שם תוכלי לחשוב על הצורה שבה שפתיי חורצות את עורך הרגיש" מרים את עיניי אל עיניה, תשוקה עמוקה מערפלת את הכהות שלה, נושך את שפתיי נוכח מבטה, היא אינה נרתעת אלא נראית מסופקת, אך זעף מציף את תווי פניה הסימטריים, לחייה נצבעות בגוון ורוד, "אתה כל כך גס. זה מעורר בחילה" היא מעבירה את מבטה בעיניי ומשפילה אותו מטה, כאילו כל חוצפתה עזבה כלא הייתה, "אני חושב שזה דווקא מעורר בך משהו אחר" מלקק את שפתיי וחש בריחה המסחרר, רוכן קרוב יותר רק לזכות בחומה, "אתה חושב שזה מעורר בי דבר מה אחר?, מה בדיוק? מלבד סלידה" היא מרימה גבה, אוי פראית יקירתי, שנינו יודעים בדיוק מה האחר מרגיש, את כמהה למגעי בדיוק כמו שאני כמה לפתוח את רגלייך ולהחליק את לשוני על כפלייך, רוכן קרוב יותר, כמעט מוחץ אותה אך נזהר, "תשוקה, להט, עוררות, הכמיהה האדירה לפורקן שיקל על הלחץ בין רגלייך" מחליק את לשוני על עורה המתלהט, היא מעבירה את ידיה על חזי, עד לדופן החולצה, לופתת בחוזקה, נראה כי אחיזתה היא זו שתציל אתה ממני, כובש גיחוך, עולה בחזרה אל אוזנה, "את כל כך רוצה את זה שזה גורם לדם שלך לגעוש ברעש, ללב שלך להלום כמו תוף מחורבן" ממשיך להתיך בה את מילותיי, היא נאבקת בי במקצת אך נראה כי המאבק האמיתי זו היא עם עצמה, מתרחק אוזנה, "תסכלי לי בעיניים" אני מורה בכוחניות, עקצוצים של עונג נורים היישר אל ראש הזין שלי, היא מנענעת את ראשה, ומוציאה מן נחירת צחוק מירכתיי גרונה, "הייתה מת" עיניה נותרות על רכסי בטני, לא מעזה להביט מעלה, ידי מטיילת לאורך זרועה בעדינות, לבית החזה ולאחריה היישר אל צוואר, לופת אותו, היא משתנקת מעקל את צווארה כלפיי מעלה, עיניה פוגשות בעיניי, לחייה צבועות באדום בעוד תשוקה מהולה בכמיהה אדירה מתנוססת בגוון עיניה, נושך את פנים לחיי, רוכן קרוב יותר אל שפתיה, היא נראית מהססת אך חסרת בושה, ידה עוברות ללפות את היד שאוחזת בגרונה, "כשאני מדבר איתך, את לא משפילה את העיניים שלך." קובע , משחרר את אחיזתי בצוואר וחוזר לכלוא אותה בין אמותיי, עיניה קורנות הלוחמנות המוכרת שלה, "איפה הייתי?" מקיש בעזרת אגודלי על סנטרי, חוזר לרכון קדימה, פוגש בתנוכה, "את תאלצי להתנהג כמו ילדה פאקינג טובה ומזויינת, מובן?" אני שואל וחושק את שיניי, "אבל אני כבר 'ילדה טובה ומזויינת' " היא מגלגלת את עיניה, אלוהים אדירים זה יותר קל משציפיתי, "חמש הצלפות" אני מכריז, היא נוחרת בבוז, "את ממש לא ילדה טובה, את חתיכת ילדה רעה ופרועה שמחכה לחינוך הנכון. שלי" אני ממשיך להתגרות בה, "כאילו שאתה יודע על דרכי חינוך" היא אומרת בקולה הלגלגני, "אני עובד בשיטת העונשים והפרסים, כרגע את זוכה לעונשים בלבד, שיהיה לי לעונג להעניש" קולי צרוד, "נראה אותך מעניש אותי" היא חורצת את לשונה, "כל כך שובבה, כל כך פרועה. פראית יהיה לי לעונג להעניש אותך."
-------------
הפרק של היוםםםםםםםםם
מה דעתכן על הפרק???, מה הכי אהבתן??? אני הכי אהבתי את ההזמנה של בריידן למסיבת המסכות!!, ואת הקטע הלוהט בסוףף!!!😩😍🙈😮‍💨😮‍💨😮‍💨
מקווה שנהנתן, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות!!, עינבר:))))