Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק- 30

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

עיניי נעצמות בתפילה אילמת לכך שאני חולמת , ואינני כעת בחיים הארורים , ובאותם אנשים מזויינים שסובבים אותי , עיניי גומעות את מראה שני הגברים הארורים , המראה שלהם מלאכי, אך מבפנים , אני יודעת בכל ליבי שהם עשויים מרוע טהור שאינו גלוי לעולם , בני זונות בתחפושת של מלאך , עיניי מופנות אחורנית אל החוטף שלי , בעל עור הברונזה הלוהט, עיניו הן כמו סופה קטלנית של יער סבוך וניצוצות כסופים , טורנדו קטלני ביותר שמאיים להחריב הכול עד היסוד, ליבי מזנק בקשת צלעותיי ללא שום רחמים, סנטרי מופנה כליי מעלה על מנת להראות את התרסתי שאינה גועה , הם לא מפחידים אותי, לעזאזל , הם לא מפחידים אותי, הם אינם מרתיעים אותי , אני מדקלמת בראשי ומנסה להילחם בדחף שמכריח להיכנע בפניהם , "איך קוראים לך?" הבחור בעל גוון העור השוקולדי פונה אליי, השעשוע נסוג מפניו ולא נראה אפילו זכר אליו, אני יושבת כנגדו, והשובה הארור שלי עומד מאחוריי, כובשת רעד , "אמרתי כבר לסטוקר הדביל ,  אגודלי מופנה אחורנית , מסמנת את החוטף שלי "זה לא ע נ י י נ כ ם" מצהירה את עיניי בעוד הרעל המתקתקת פועם בעורקיי ומתסיס את גופי באנרגיה , מרגישה בדיוק כמו קוברה , נחש ארסי , חושפת את שיניי באותה התנגדות אשר מהולה בסלידה , אך משהו גורם לשפתיי להימתח לקו כאשר משיכת שיערי , משתנקת בלחישה דוממת ופוערת את עיניי, מפנה אותן בזעף עז אל האדם שכאשר אני שוהה בחברתו את מרגישה את הסלידה האדירה ביותר , ידיי אוחזות את סדין הבד הלבן , ציפורניי מתחפרות , עיניי מתנגשות באותן עיניי יער סבוך , הטורנדו המרטיט לא עוצר אלא רק גדל והופך למסוכן , הירוק העז שבעיניו נראה כלהבה לוהטת וחמימה שמסוגלת רק לצרוב ולעלות בלהבות , נלחמת בכאב העז, הקרקפת שלי בוערת מרוב כאב , אך הזעם הנורא הוא זה שידו על העליונה , "מה השם שלך?" שואל החוטף שלי , הקול העבה שלו משלח רטט בלתי מוסבר לכל אורך גופי , נושכת את שפתיי , דמעות ארורות עולות אל עיניי , אך אני נשארת עקשנית וחדורת מטרה , עברתי המון בחיי , אצליח לשרוד את שני המטורפים , "לא פאקינג העניין שלכם , שני אידיוטים מזויינים" נלחמת בכל יכולתי , התרסתי מהולה החוצפה עוזרת לי לנתב את דרכי , השובה שלי נושף בכבדות ומתבונן בי כאילו נוטה אם לחנוק אותי או לירות בי בעזרת רובה, ליבי מנתר בקשת צלעותיי , "עקשנית כמו פרד." הוא ממלמל , כובשת חיוך ענק , הוא משחרר את הלפיתה , "אבל, עד שלא תגידי לי את שמך , הוא יהיה זונה אירית" הוא מחייך בניצחון, אני בולעת את רוקי , הזעם לא מפסיק לבעבע בגופי , מגלגלת את עיניי, לא אתן לאף אחד להשפיל אותי, לעזאזל , "השם שלי הוא אפריל" חיכו של הסטוקר האידיוט שלי רק מתרחב באותה מרירות ארסית, "יפה. ילדה טובה" אני מגלגלת בשנית את עיניי, ופונה אליו, "אחותך שלך ילדה טובה." אני ממלמלת מתחת לאפי, וחורצת את לשוני, זעם אדיר ועז מתפשט בפניו הענוגות, "אל תדברי על אחותי." הוא חושק את שיניו, הודפת חיוך אדיר שאיים לתפס על שפתיי

בינגו. בינגו. בינגו.

מקור הפגיעה שלו היא אחותו , נושמת עמוק , עיניו הופכות למעורפלות יותר ונראה כאילו האישון הכהה שלו כובש את עיניו , "מהיכן את?, אפריל" שאלתו של האדם בעל עיניי השוקולד גורמת לי להסב את עיניי לעברו, הרגשתי לפני כמה רגעים הייתה כאילו רק שנינו נכחנו בחדר , "מהארץ בה חיים חדי קרן ושדונים קסומים שמחרבנים קשת בענן" אני לא מסוגלת להדוף יותר את חיוכי ומחייכת לעברו , טון קולי הסרקסטי גורם לשעשוע בגופי, אוספת אחריי את החוצפה המתריסה, "אלוהים אדירים" ממלמל השובה שלי מאחורי, הטון הגס והעבה שלו גורם לעקצוצים משונים בגופי, בולעת את רוקי כובשת את התחושות הלא רצויות , "אני אשאל זאת אחרת," אומר השובה שלי, קולו בוער מרוב ייאוש , "האם את מהאזור?" מגלגלת את עיניי, "לא" אני עונה בעוד השעשוע בגופי, "יופי, האם את מקליפורניה?" שאלתו גורמת לי לכווץ את גבותיי בחוסר הבנה , כולאת את שפתיי התחתונות בכלא שיניי ולועסת לעומק , ממתינה מעט ולא ממהרת להחזיר את תשבתי , "לא שידוע לי. לא." מתענגת על כל אמירה סרקסטית , "מה את יודעת על האחווה האירית?" הוא שואל, אני מכווצת את גבותיי בחוסר הבנה , "שהם לא חוטפים אנשים למחיאתם" מלקקת את שפתיי ומתבוננת בעיניו הירוקות שמתחילות להפוך לפראיות עוד יותר, הזעף עוטף את הגוון העז והכהה, הירוק בעל הניצוצות שמסתבכים בענפי העץ הסבוך , ליבי מתנענע בקשת צלעותיי, עיניו צולות אותי, מבעירות אותי, אש מכלה קטלנית שמאיימת להחריב. סכנה. "את לא יודעת כלום ," הוא מגחך ,  קולו העמוק מרטיט את בטני התחתונה , "אני יודעת יותר ממך אידיוט" אני אומרת ומחייכת אליו במתקתקות מזויפת, הוא מגלגל את עיניו הסוערות , "כמה זמן את בעסק הירוק?" הוא שואל, אינני מבינה דבר, חוסר ההבנה מחלחל בגופי , "עסק ירוק?" מתבוננת בלסת המסותתת שלו נעה בחשיקה , הזעם העז מרעיד אותי, כך שגופי כמעט מטלטל , פניו הסימטריות הן כמו מראה כנגדי, כמו שני חתולים ארורים שמתכוננים לקרב על שמנת מתקתקה, בולעת את רוקי , "את נראית מופתעת אפריל" כאשר שמי מתנוסס בין שפתיו הענוגות , אני מרגישה רטט נוסף , הודפת את הרגשתי הבלתי צפויה , "מובן. אדם טיפשי החליט לקחת אותי כבת ערובה ללא שום סיבה" מנענעת את ראשי , "לכל דבר בעולם יש סיבה." הוא אומר, קולו עמוק, גס ועבה, גל של חולשה אדירה מציף אותי בסחרור נוראי שצובט את בטני, לא אכלתי כבר זמן כה רב, הגלים לא מפסיקים, בזעזוע אדיר אני לופתת את בטני ונאחזת בה כאילו אחיזתי היא עוגן עבורי, נושכת את שפתיי ולועסת אותן, מתנשמת בעוד גל נוסף מצליף בגופי, עיניו של הטורף שחטף אותי עוברות על גופי, אך למעשה עיניי הן כמו זגוגיות קטנות, בקושי מצליחה להבחין במובן מרוב גלים אדירים של חולשה שלופתת. בקול עמום, "קונור צא מיד!" אני שומעת טון גס ועמוק אך נימתו כמעט חמה, משהו פושר , באמצע , לאחריה אני שומעת טריקת דלת, עיניי מעורפלות "אוי אלוהים אדירים" קולו נשמע קרוב אך אני נלחמת בו ונסוגה אחורנית על מיטת האפריון רחבת הידיים, גל נוסף מכה ללא רבב של רחמים, גופי רועד, חולשה ארורה, "פראית. תישארי במקומך" קולי תקיף אך אני נעה בין ערפול חושים, חשכה עמוקה לבין הכאוס האדיר שמתחולל בתוכי, חיית הפרא שחבויה עמוק בתוכי מאיימת להתפרץ בחזקה, עיניים ירוקות , עזות ומסחררות הן האחרונות שאני פוגשת רגע לפני שהאפלה הקטלנית אוספת אותי אליה באכזריות.
-----
הפרק של היוםםםםםם
ואווווו כמה כיף לחזור לכתוב, מתנצלת שלא פרסמתי מעל לשבוע(!!!) השבועות האחרונים היו לי מעט עמוסים...
מה דעתכן על הפרק????, מה הכי אהבתן??? אני פשוט שרופה על הציניות של אפריללל:)
מקווה שנהניתן ונפגש בפרק הבא, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות עינבר:)))