Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק-69

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

"אחריך" ידו עטורת הוורידים פונה אל גרם המדרגות, שַׁיִשׁ בגוון אפרפר שנהבי ומבריק, נברשות מסתלסלות מטה מהתקרה הגבוהה, מגלגלת את עיניי, "בכל פעם מחדש אתה עושה את זה" ממלמלת תחת אפי ונשארת נטועה למקומי, "בכל פעם אני עושה מה?" שאלתו צורמנית ומלאה בעוקצנות, נושכת את שפתיי, ההתגרות עומדת על קצה לשוני ומתפללת להיפלט מבין שפתיי, עולה על שלושת המדרגות הראשונות בעוד פניי עדיין פונות אליו, "בכל פעם אתה מעוניין לצפות בישבן הלוהט שלי" מגלגלת את אגני ומתענגת על הצורה בה עיניו מעלות אותי בלהבות חמימות, אצבעותיי עוטפות את מעקה המדרגות בגוון הזהוב העדין, "היתכן" שפתיו הבשרניות ננעצות בשיניו, מגלגלת את עיניי, "אתה אינך לא מנסה להכחיש" מטלטלת את ראשי, מלקקת את שפתיי, "לא ולא." עיניו מאפילות בחשכה, "אם כך, אלך בעוד פניי אלייך, על מנת שאוכל להבחין בתנועותיך הבלתי זעירות" מחייך בנצחנות, הוא מהנהן רק לרגע, "בואי נשחק משחק" הוא משלב את ידיו ומבליט אף יותר את קעקועיו הנמתחים על עורו המוצק והעבה, "דבר אליי חוטף יקר" מניחה את ידי השנייה על המותן וממתינה לרגע בו יפצה את פיו, חיוך עדין מפתל את זווית פיו, "אם תעלי לאורך מדרגות השיש, מבלי ליפול ולו פעם אחת, תזכי לעשות מחר כול דבר שנפשך חפצה בו, בין אם אילו קניות, או לשחות בבריכה, אך, אם תפלי," מעולם לא הבחנתי בכזה גוון, ירוק מפולפל, אפלולי, סהרורי, עמוק ועוצר נשימה בכל קנה מידה, "תאלצי לשחק איתי כמה משחקים בחדר" ידיו מתהדקות על חזהו המוצק, ליבי רועם בקשת צלעותיי והולם ללא מרוגע, "לשחק? לשחק משחקים?, ניתן להבין כי אינך התבגרת מאז הגיל הרך אדון חוטף" מרימה גבה נוכח מילותיו ונוחרת בבוז מוחלט, "מובן פראית, יש ברשותי חדר משחקים שלם אשר עומד לרשותי" אינני מסוגלת להחזיק בחזי את הצחוק המתפרץ אשר נפלט מבין שפתיי, מנענעת את ראשי, "אני לא מאמינה" צחוקי רק מתגבר, "אם תכשלי סביר להניח כי תחושי על בשרך את טעמם של המשחקים הענוגים" חושקת את שיניי, "מה שכמובן לא עומד לקרות" משלבת את ידיי על חזי בהתרסה גלויה לחלוטין, "אנחנו עוד נראה לגבי זה פראית" הוא חוזר להושיט את ידו, כעת במרחק מועט מהמותן שלי, "אחריך"  קולו העמוק כמצולות ים בלתי נגמרות, בס עמוק ואפלולי, חובק לגופי, בצעד אחר צעד, גופו הלוהט עוטף אותי בחמימות עיניו לא משות מעיניי, במאבק שלא פוסק, לחימה שמתסיסה את דמי ואף גורמת לו לשעוט בעורקיי, הוא קורן אליי, החיוך הבלתי נסבל שלו מעורר בי צמרור עדין וגורם לשערות של עורפי לסמור, פתע, רגליי כושלות, אחוריי שוקיי נתקעים בשיש הקר, אוי אלוהים לעזאזל.לא. ידיו הכוחנית בעלת הוורידים הבלתי נגמרים וקעקועיו המתנוססים לאורכה של זרועותיו, "פאק" חושקת את שיניי ומתפתלת באחיזתו, מרימה את עיניי אל עיניו בציפייה כי אצליח הפעם לעלות אותו באש, יורה חצים חדים ומושחזים לעברו של האידיוט, "בהחלט. זה עומד להיות פאק-ינג מלוכלך." הוא קורץ, נושכת את שפתיי, מעמיד אותי במקומי, "עכשיו" עיקשות נוצצת בקולו, ידיו גולשות בחושניות לאורך גופי, "תסתובבי ותעלי כמו ילדה טובה במעלה המדרגות" כובשת גיחוך נוכח מילותיו, "ואם לא אעשה זאת?" מרימה גבה, "אני מניח שהמשחקים אשר נשחק יגרמו לך אף יותר לחוש מהי חוסר סבלנות." חושקת את שיניי, הוא לא מותיר לי אפשרות למחות, מסחרר את גופי כנגדו, וגורר אותי במעלה גרם המדרגות הרחב, מותשת וחסרת נשימה, מתרחקת מגופו המאסיבי ומסדירה את נשימותיי כול זאת כאשר אני שעונה על מעקה המדרגות, נושמת בכבדות חזי עולה ויורד, "כך את מתעייפת בכזאת קלות?" שאלתו גורמת לי להרים בזעף עז את עיניי אליו, לוטשת ויורה חצים עולים באש לעבר החוטף שלי, הוא טופח על סנטרו בעזרת אצבעו, "מסקרן אם כך יקרה כאשר תרכבי על הזין שלי" השתנקות גסה לחלוטין בוקעת מבין שפתיי, עיניי נפערות, מניחה את ידיי על מותניי ומזדקפת בזעף, "תמשיך להסתקרן, סטוקר, תמשיך לרצות. זה לא יקרה." נוחרת בבוז, ומיישרת את עיניי אל עיניו הסבוכות והסוערות, מאפילות בעננת עשן כהה וחשוכה שמסתחררת יחד עם ירוק גועש, צועדת לעברו בכמה צעדים, ניתן לחתוך את המתח המזויין ביננו בעזרת מצ'אטה, שפתיו מתעקלות כלפיי מעלה, "מובן שזה יקרה," עיני מתגלגלות, בעוד הוא מתקרב אליי וגורם לצווארי כמעט להישבר, מעקלת את עורפי ולא מאפשרות לו להתעקל כלפיי מטה, "אני יודע," הוא משלב את ידיו, רוכן קדימה, נוגע-לא נוגע בעורי הצרוב, אם יטפטף טיפה אחת של מים היא תתמוסס ותעלם בתוך רגע, הבל פיו קורן עליי, בנקודה הרגישה ביותר בעורפי, "אני פאקינג יודע, שהזין שלי עבה, וענק, אבל אני בטוח שתצליחי," בולעת בקושי כאשר הוא נושף ברפרוף על עורי, כאדם רושף אש שורקת, לוקחת עימי נשימה עמוקה ורוטטת, זעם אדיר שועט בעורקיי, "שאצליח מה? לנשוך אותו?" כובשת את הצחוק האדיר שתסס במעלה גרוני, נושכת את פנים לחיי, "אני ארטיב אותך כל כך עד שתהייה מוצף לחלוטין, עד שעורך הרך יעלה בלהבותיי, עד שהנוזל המתוק שלך יטפטף על הלשון שלי, רק אז, אדחוף לתוכך את הזין שלי עד אשר אנשק לרחמך ואפוצץ אותך עד אפס פאקינג מקום." עיניי נפערות אך תחושה משונה וחמימה מתגבשת בתחתית בטני, זה אסור, זה אסור, זה אסור. קול תהומי חונק אותי, אך אני נמנעת ומאזינה לקולו המשכר, "ומה אז?" בולעת בקושי, מלקקת את שפתיי ומטהה את ראשי אף יותר, "אז?, אאסוף את שיערך הכהה לכדי פקעת," נשימתו צורבת את עורי, "אזיין אותך כל כך חזק עד אשר האדמה המזויינת תרעד," הוא לופת את צווארי ומעקל אותו כלפיי מעלה, מתבוננת לעומק עיניו הבוערות, חשה אותו בכל מקום, כאילו העולם המזויין מסתחרר וחג סביב עצמו, ליבי רועם כמו מטר הגשמים הנוקשים בחלון, "הו, פראית" קולו לוהט ורותח כמו לבה, עמוק כמו מצולות הים , כבד ואפלולי, "בעודי כובש אותך, אהיה כבר בחצי הדרך להחריב אותך עד תהום בצורה החושנית ביותר, עד שעל גבי נשמתך יתנוסס שמי." מילותיו הן כמו מכה לרקה, בולעת בקושי, לא מתפלת ולא זזה אפילו סנטימטר, עיניי נותרות נעות לעיניו המרהיבות, כמו סופה קטלנית ומטלטלת, יער סבוך בעל ענפים המסתרכים בזה אחר זה, ניצוצות כסופים וסיעוף עגמומי ויפיפייה, לוקחת נשימה עמוקה, "אלו מילים חזקות, חושב שתוכל לעמוד בהן?, או שתברח עם הזנב בין הרגליים?" נוגסת בשפתיי, שברי האומץ מאיצים בי לחזור לתלם, ליבי הולם בקשת צלעותיי, דמי מבעבע בעורקיי, אצבעותיו מרפות מהלפיתה בגרוני, ידו מטפסת במעלה קו הלסת שלי, גב אצבעותיו מלטף בעדינות שהופכת לי את הבטן את לחיי העסיסיות, עיניי נעצמות, ליבי מתרחב, האגודל של מחליק בלהט על שפתיי התחתונות, נמנעת מלפקוח את עיניי ולהבחין במבטו החום עליי, "את כל כך יפה" אלוהים אדירים, אני רוצה לבכות. מילותיו מכאיבות לי, צורבות, כאב עדין אשר מקשה עליי, אצבעותיו מטיילות ומזיזות שיערה שוררת אל מאחורי אוזני, "קדימה בואי נלך לחדר, אני משתגע מהמחשבה שאת ללא הלבשה תחתונה מתחת לשמלה המזויינת הזו" פוקחת את עיניי כאשר ידו גולשת במורד גבי ודוחקת בי להתקדם לאורכו של המסדרון רחב הידיים, התקרה גבוהה, מנורות היוצאות מן הקיר, אור עמום אשר נותן עברי רומנטית ועדינה, רכה, פוסעים במתיחות, ניתן לחוש בה, הסמיכות גולשת בעקצוצים עדינים לגל גופי, הוא פונה שמאלה ונעצר מנגד לחדר בעל דלת עץ ארז קשיח בסגנון קלאסי, ידיות עגולות זהובות קורנות אלינו, ידו הכוחנית עטורת הוורידים נשלחת בעודו פוער את החדר, מגיש לי את ידו ומאפשר לי לפלס את דרכי, עוקפת אותו לא לפני שאני מגלגלת את האגן שלי וזוכה לנהמה מירכתיי גרונו, חושקת את שיניי, "אתה לא מסוגל להשתלט על העיניים שלך?" טריקת הדלת מהדהדת בחלל החדר, עיניי מטיילות לאורך החדר, מיטת אפיריון רחבת ידיים בעלת ראשית עוצרת נשימה עם ציורי מיתולוגיה, עיניי גומעות את ציורי הקיר, אקו ונרקיס, דמותו של זאוס אשר אוחזת ברעם, אפרודיטה, שפתיי נכלאות בין שיניי כאשר אני מבחינה בארס בעל השריון הכבד וחזיר הבר המלווה אחריו, עיניי מתעכבות על דמותם של אפולו ודיאנה, "אלוהים אדירים" שפתיי נפערות לאיטן, "זה יפיפה" ידיים כוחניות וחסונות עוטפות את מותניי, ליבי נעצר, מניחה את ידיי על ידיו אשר עוטפות את מותניי, "אתה אוהב את המיתולוגיה ביוונית?" מעקלת את ראשי ומתבוננת לעומק עיניו המסחררות, הוא מלקק את שפתיו עגילו נתלה על לשונו, "סיפורם של האלים מרתק." נימתו חפה מרגש, הוא מושך בכתפיו הרחבות , "אני מסכימה איתך" ידיו מלטפות את קימור בטני התחתונה מה שגורם לסלידה בקרביי, ראשו נוחת על שקע צווארי כאשר הוא קובר את פניו בין שיערותיי, "השיג חדש!, את מסכימה איתי על דבר מה" מגחכת, "אתה אידיוט משונה" ליבי מתרוצץ בחזי, מתפתלת באחיזתו, התחושה המבעבעת בתוכי גורמת לסלידה אדירה לנצנץ כמו כוכב בשמיי הלילה, רגליי מתעופפות באוויר, בועטת באוויר כמו ילדה קטנה, "תניח אותי" חורקת את שיניי ומנסה להתנער ממנו כמו חייה פצועה, "את פאקינג פראית" בולעת בקושי, מחשבות מפלחות את ראשי, כובד גופי בין ידיו, סלידה, סלידה. מניפה את ראשי אחורנית כאחוזה בדיבוק, לאחר רגע נוסף מרגישה את גופי נוחת על המיטה, מתנשפת ומרימה את עיניי אל עבר השובה שלי, גבותיו מתעקלות כאשר הוא מתבונן בי, גומע אותי, לעזאזל, לא הייתי צריכה לאכול את ארוחת הערב המזויינת , בטני מתכווצת, קרביי מתהפכים, עיניי מסועפות ואינני רואה דבר מלבד גופי מעורר העלבון, מכוערת, מגעילה ,שמנה. נשימותיי קטועות, חמימות עוטפת את לחיי העגלגלות, יער נסבך מתנוסס לנגד עיניי, עמוק, סוער וגועש, שוצף טלטלה וסחרור קטלני, עיניו עטופות ריסים כהים, נשימותיו מלטפות את אותי, "תנשמי לאט" מילותיו נוגעות בשפתיי, אצבעותיו נשזרות בחום, נוגעות, מרחפות, מרגיעות, מאפשרת לאוויר החם לרחף ביננו ושואבת אותו אליי במאמץ, "יפה, תמשיכי" אגודלו מחליק על עצם הלחי שלי, לאיטו אני מצליחה להתבונן בבהירות ללא עננת עשן מכבידה ומקשה, "בדיוק ככה, את מדהימה" עיניי מתרכזות, גופו רוכן כלפיי, שריריו נמתחים, מניחה את ידיי על חזהו, ריחו הגברי מהול במנתה-לימון וסיגריות מצליף באפי קלות, "אני בסדר" קולי נטול רגש, עדין ומצמרר, הוא מעקל את גבתו, "את בטוחה?" נושמת לעומק, כעת אני חשה בטוב, "לגמרי" מטלטלת את ראשי, חיוך עדין מאיים לכבוש את שפתיי, הוא מתרחק ממני, ויחד איתו ריחו הנעים, "המזוודה תגיעה בעוד יום-יומיים," הוא משלב את ידיו ומתבונן בי לעומק, מרגישה את עיניו הסוערות חורכות אותי עד עמקי נשמתי,  "אם כך, עד שהמזוודה תגיעה, תיקחי מארון הבגדים בצד השמאלי תחתוני כותנה לְבָנִים , וחזיית כותנה." מתרוממת לכדי ישיבה, "ומה עם חולצה ומכנסיים?" משעינה את גופי על ידיי אך בכל זאת מקמרת את גבי פנימה, ברגע אחד, הוא פושט את חולצתו, גרוני נסבך ומתייבש כמו מדבר סהרה, מאפשרת לי כמה שניות לטייל לאורך רכסי גופו, שמונה קוביות עסיסיות חלקלקות וביניהן תלוליות של שיער כהה אשר משתרכים ונשזרים לאורך בטנו המחוטבת אל בין מכנסיו אשר נחים ברפרוף על אגנו, עיניי גומעות בהשתוקקות את ה-V המטריף שמשני צדדיו, ליבי דוהר כמו סוס פרא, עולות מעלה כמו רמת העונג בגופי כעט, אל עבר חזהו המוצק, מבחינה ביד הגסה בגוון השחור אשר עליה מתנוססת האות M, בקעקוע הוורד הבוער, ובכמה הצלקות הכמעט בלתי נראות אשר מסתתרות מאחוריי קעקועים רבים. "פראית?" מנענעת את ראשי ומרימה אותו מעלה כדי לפגוש במבטו הזחוח, "האם המראה של גופי ערב לך? או שזהו עדיין לא מספיק עבורך" נוחרת בבוז, הוא מושיט לי את חולצתו, מכווצת את גבותיי בחוסר הבנה, "מה זה בדיוק אמור להביע?" מזדקפת ומשלבת את ידיי על חזי, "רצית חולצה או שאני טועה פראית?" פוערת את עיניי ולאחריה מגלגלת אותן, "זו לא הייתה כוונתי" מנענעת את ראשי, הוא מניח את החולצה ברישול לידי, "בכל אופן, את רוצה גם את המכנסיים?" אצבעותיו נסגרות סביב חגורת העור השחורה בעודו פותח לאיטו אותה, עיניו לא משות ממני, מנענעת את ראשי במהירות, "אני אסתפק בחולצה" מלקקת את שפתיי יוקדת אש רושפת, הוא מושך בכתפיו, "הפסד שלך" מפנה לי את גבו וצועד אל עבר חדר נוסף שעוד לא הספקתי לסרוק, הוא מסובב את גופו, מביט בי, "אני בחדר הנוחיות, מתקלח, תרגישי חופשי להתלבש בינתיים," הוא נשען על משקוף הדלת, מחליק את אצבעותיו בשערו הפרוע, "את לא יוצאת מהחדר בשום פנים ואופן פראית" הוא מצביע לאות אזהרה מובהקת, מחייכת בזיוף מוחלט, "כמובן" הוא נכנס אל חדר הנוחיות וסוגר אותה כמעט עד סופה, כאב בטן עדין מכה בבטני התחתונה, "אידיוט מזויין" ממלמלת תחת אפי ומגלגלת את עיניי.
--------------
הפרק של היוםםםםםםם
מתנצלת שיוצא לי נצח לעלות פרק פשוט אני בעומס....בכל אופן, מה שלומכן?, איך אתן?, מקווה בלב שלם שהכול בסדר3>
אני רוצה להודות לכן מעומק ליבי על 1k צפיות ביומיים!!!!!!!!! רק העלתי והוא כבר צבר צפיות אתן לא מבינות מה זה עושה ללב שלי😍😍❤️❤️❤️❤️❤️

ולענייננו, כול הקיטש הזה לא עבורי (סתם אני מאוהבת בכןןןןןן!!!!) בכל אופן, מה דעתכן על הפרק???מה הכי אהבתן?? אני חושבת שהרגע במסדרון יהפוך לאחת האובססיות שלי בזמן הקרוב;)
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא!!!, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות מטורפות, עינבר3> :-)