Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 64-אליוט

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

שפתיי עוד מעקצצות מהנשיקה המבעירה שהייתה רק לפני רגע, אני מניח כי מעולם לא שנאתי יותר את אבי מאשר עכשיו, מרים גבה וסורק את דמותו הרחבה והגבוהה, שיערו הפחמי כמו שלי בעל הברקה לבנה בשורש השיער, עיניו הירוקות והעזות, ואילו עיניי ירוקות עם נגיעות אפורות מאימי, בולע את רוקי, מכווץ את גבותיי , אבי נשען בכתפו הרחבה על משקוף הדלת מתנוסס מעל גופי בעודו משדר עוצמתיות בלתי פוסקת, בכוונתי הייתה להיכנס להתקלח אבל, כנראה שאאלץ לדחות זאת עד שנגיע, "המכונית ממתינה כבר מתחת לבית כחצי שעה, " מרים גבה, "מה הסיבה שלא שלחת הנה מישהו על מנת שיקרא לי?" משלב את ידיי על חזי ומיישר את עיניי אליו, חיוך קלוש מתנוסס על זווית שפתיו, כובש את רגש ההתחממות שמאיים להתפרץ, אפוף תחושת חוסר הבנה אך לוקח את חיוכו כיראת כבוד מוחלטת, אבי הוא אדם קר ומחושב, אמנם אני- קר רוח לחלוטין אך לאמתו אני מוקצן ופחות מעודן. מנענע את ראשי, "אתה חושש לפגוש את אביך הזקן ?" הוא נראה משועשע במקצת, פניו קורנות מבעד לאפלוליות התמידית והזעף הרב שלו, איש קשוח,  הודף אץ הדחף העז לגלגל את עיניי בזעף, מכווץ את גבותיי, "אנחנו מאחרים לטיסה?" שואל באופן אוטומטי, ומשלב את ידיי על חזי, "הטיסה תצא כאשר אקבע זאת" קולו חמור, "בכל אופן, אתה מכיר את אמא שלך, ממתינה בכיליון עיניים שכבר תחזור במהרה" עיניו נוצצות כאשר הוא מזכיר את אימי, נושך את שפתיי, האהבה של הוריי מתעלה על כול דבר שפגשתי בכל ימיי חיי, הוא קשוח לחלוטין אך אימי היא היחידה שיכולה לסובב אותו על האצבע הקטנה שלה,  הוא מכחכח בגרונו ומרצין, "אתם מוכנים או שאאלץ להמתין עוד כמה דקות ?" נראה מתוח ואף קצוב בזמן, כובש נחירת בוז ומעיף את ראשי אל הבחורה הפראית שלי, מהססת וחסרת אוויר, היא יושבת על מיטת האפיריון רחבת הידיים, עוד בטרינינג, ידה משולבות על חזה , הזעף בפניה כמעט בלתי נראה מבט למסכה המטריפה שהיא מסווה אותה, הו ובכן.. שחקנית מלידה, היא מתרוממת כאשר עיניי מחליקות על גופה בצורה מרתיחה, מפשיטה וגסה לחלוטין...הכול חלק מהמשחק המזויין. חיוך מעודן מתנוסס על פניה המיוחדות והעגלגלות, גופה מלא הקמורים גורם לי לנשוך את שפתיי בתאווה לוהטת, עיניה מבזיקות בחוצפה קטלנית, מתגרות בי, מדור גהינום משכר, מניחה את ידיה על מותניה המעוקלים, "מה שלומך אדוני?" היא שואלת במן חביבות מזויפת, אך מסווה הכול, כמו טרף מסוכן, אני אוהב את זה. מופתע אף יותר שאבי קונה את החמימות בקולה המתקתק, אך הזעם מצליף בי כמו שוט שחור ועבה כאשר אני מבין שכינתה את אבי כ-'אדוני', מה לעזאזל?, הוא מכחכח בגרונו, ונראה משועשע בעוד היא חסרת כול שביב בושה, "שלומי טוב, יהיה עליי לשאול אלא לשלומך עלמה צעירה, למעשה אאלץ להוריד בפנייך את הכובע, היחידה שמסוגלת להיות זמן רב בחברתו של בני" הוא מגחך, חושק את שיניי בזעף, היא מתקרבת אליי וכורכת את ידיה סביב מותניי, מניחה את לחייה על החיבור בין חזי לבטני, אלוהים אדירים, תחושת חמימות עולה במעלה גופי, עקצוצים משונים מטלטלים אותי, מחליק את מבטי היישר אל עיניו הפעורות של אבי, הוא בהחלט לא התכונן לכך שתחבק אותי, וכך גם אני, הבחורה הזו לא צפויה, רק לפני רגע היא הודתה בשנאת העזה כלפיי וכעת היא מחבקת אותי בחיבה חסרת תקדים, "אל תראה כך את בנך, הוא חתיכת רומנטיקן חסר תקדים" היא מגחכת במתיקות שכמעט משכרת אותי, אילו לא הייתי יודע שהיא לא מתכוונת לכך הייתי נופל בעצמי בשק המלוכלך שלה, אבי מרים גבה נוכח מילותיה, כובש נחירת בוז ומאפשר לה לעטוף אותה באשלייתה העמוקה, "מממ, רומנטיקן חסר תקדים, אני מופתע, הוא ממזר לא קטן" היא מתיכה את גופה אף יותר קרוב לשלי עד שאני מסוגל לחוש בקימוריה הרכים, "כן בהחלט, כזה הוא" היא מרימה את מבטה הטורפני אליי, עיניה הכהות בעלות המעטפת בוערות משעשוע, ונראות כאילו עומדות לעלות אותי בלהבות, "טוב, אני שמח לשמוע, המזוודה שלכם כבר מוכנה?" הוא שואל עיניו העזות מקפצות בין שנינו, מעלה ומטה, מכחכח בגרוני, "עדיין לא," חושף את שיניי בחיוך מרושע להפליא, "אפריל עדיין לא בחרה מבין השמלות שברשותה איזו מהן ללבוש עבור מסיבת המסכות," חש בציפורניה נחרצות בעורי ומתענג על התחושה שמציפה אותי, היא כועסת, אך לא מראה זאת, תכעסי, תתני לי את הכעס שלך. "זוהי החלטה קשה מדי, תיסלח לי" היא משרבבת בין שפתיה, ומצהירה את עיניה כלפיי, כמעט בטוח שאבי חש במתיחות המזויינת שוררת ביננו, מעבירה את מבטה אליי ולאחריה מחליקה אותו לאבי, "תרצה לעזור לי להחליט?" היא שואלת ומחזקת את החיבוק סביב גופי, אבי נאנח וגולש עם מבטו העז אליי, בהרמת גבה, לופת אותה וזז הצידה, "תיכנס, בבקשה" מחווה בעזרת כפי בחדר, אבי מהנהן רק לרגע בקוצר רוח ונכנס אל חדרי, רוכן אל אוזנה של הבחורה הפראית, זעם מבעבע בעורקיי, "אם את מנסה לפתות אותו או כול דבר מה אחר זו עברה בתכלית של הכנופייה בה אנו נמצאים, ובנוסף לכך הוא אוהב את אימי יותר מהחיים עצם, האהבה שלהם מטורפת, לא תצליחי אפילו לגמור לעיניו לפזול לשדיים העסיסיים שלך פראית"  קולי צרוד, אך האמת גולשת כמו מפל, היא נוחרת בבוז בצורה כמעט חרישית, "אני לא מנסה לעשות כלום, אל תהיה בעל ראש כזה מופרע. הבטחתי דבר מה ואקיים אותו כבקשתך אידיוט" מילותיה גורמות לשביב של תחושות חמימות למלא את חזי, נאמנות. מנענע את ראשי, "תבחרי את השמלה בצבע בורדו, ותביאי איתך את השמלות בסגול טורקיז ושחור, ואשמח גם ללבנה, והחשובה ביותר בגוון הבורדו!" קולי תאוותני ודורש תביעה "אתה שוב מגזים , אבל כבקשתך" עוקצנות עזה ומלאת תעוזה ממלאת את קולה המעודן, ועם זאת את חזי, משחררת את גופי, פוסע לעבר אבי ומתיישב בנחת על הספה שליד כורסתו שאבי יושב עליה, בלע בקושי כאשר הבחורה הפראית נעלמת בתוך השירותים בעוד אוחזת בידיה בבד סאטן בגוון התכלת , פאק זה עומד להיות נפלא. משפשף את ידיי צליל גס המופק מכפותיי מהדהד בחדר, בשתיקה סבוכה, אבי ואני ממתינים לבחורה הפראית, "אז מה אליוט?, הבחורה הזו באמת הופכת לך את הלב?" אבי שואל, כפו הרותחת נחה בעדינות על ירכי, בתפיחה קלילה כנוצה, מגע משונה, מסב את מבטי אליו, שומר על ארשת פנים שבקושי משקפת דבר מה, "היא פרועה לחלוטין" קולי עוקצני, אך זאת הוא לא יבין, אבי מרים גבה כהה ובוהה בי, "ניתן להבין זאת" גיחוך קל נפלט מבין שפתיו, "אבל היא מדהימה" בולע בקושי, "הייתי אומר שהיא מזכירה את אמא שלך..אבל למעשה היא נראית הרבה יותר משעשעת, מתגרה ואף פרועה יותר מכול אחרת שהיית איתה, באופן כזה-רציני כמובן אליוט" הוא תופח על סנטרו, "זה מסקרן" מתרווח בין כריות הספה הנוחות, "כן בהחלט, היא מסקרת ומלאה בסודות" נאנח מעומק בטני, חריקה עדינה מהדהדת בחלל , עיניי עוקבות אחר דמותה המקומרת, עטופה בבד הדק, ליבי מחסיר פעימה כאשר אני מבחין בה, "פאקינג דאמט" משתעל לכפי, היא אוחזת בכתפיות העדינות של שדיה ומסתירה את הגבעות הקשיחות אשר קוראות לפי למצוץ בתאוות בצע חריפה, "תוכל לעזור לי?" היא שואלת במתיקות, מתבוננן בדרך שבה הבטן שלה בולטת מבעד לשמלה, פי נמלא ריר בעוד ליבי רוטט, "בטח" מכחכח בגרוני, מתרומם, "תסלח לנו" היא מחייכת בחמימות לעבר אבי שמניד בראשו ומתבונן אך ורק בפניה העגולות, ואף מסב את מבטו, חושף את שיניו, "תיקחו את הזמן" טון קולו משועשע אך זעוף וחם במקצת, מתרום מעלה ופוסע במהירות לעבר הבחורה הפראית, נכנסים יחד אל תוך חדר הנוחיות, בנשיפה חדה שמהדהדת בכלא ראוותיי, טורק את הדלת אחריי, מצמיד את גופה המקומר אל אריחי הקיר הקפואים וגוהר מעל גופה, עיניי נפערות, "זה מרגיש לי כמו עוד משחק מלוכלך שלך" קולי צרוד מחוספס עמוק, ושקט, עיניה מתרחבות, נוחרת בבוז, "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" היא מסבה את מבטה אל מעבר לגבי ונראית כשומרת סוד, "את מנסה לשגע אותי פראית" חיוכה אפל אך מלא באמת כולה, "משתדלת ככל היותר" עיניה מרפרפות, בעוד צמרור נע לאורכה, מכווץ את גבותיי, "את בסדר פראית" מטהה את סנטרה על מנת שמבטה לא יחמוק מעיניי, "אני בסדר" היא מצהירה, "את בטוחה?" דוחק בה, עיניה נפקחות באחת, אש מציתה ורותחת , חום כהה שלא מבייש להבה לוהטת, "במיליון אחוז" היא בולעת את רוקה, השקט סמיך וטובעני כמו בוץ, עיניה כמעט בורקות אך במצמוץ קט היא מעלימה הכול מבעד לריסיה  הכהים, מכחכחת בגרונה ונאנחת בעדינות, "תוכל לקשור את החוט מאחורי גבי?" היא שואלת ומשתתקת, "כן, כמובן," מתרחק מהקיר ומאפשר לה להסתובב, ידיי נשלחות קדימה, מסיט את שיערה הכהה על כתפה, מלפף את אצבעותיי סביב החוט הדק, וקושר את החוטים הדקיקים כנגד עורה המשיי והבהיר, רוכן במקצת ומדביק נשיקה רכה ובקושי מורגשת אל בסיס עורפה, מתענג על הרכות שלה תחת שפתיי ובמהירות מתרחק לפני שתשים לב לכך, הריח המתוק שלה בשילוב הריח שלי מבליח זיקי עונג לכל אורכי, "אני מניח שזה בסדר", היא מסתובבת אליי, עיניה נוצצות באופן חשוד, נושך את פנים לחיי, "פראית את משקרת לי?" שואל ומשלב את ידיי על חזי בזעף, "לא בכלל לא, אני פשוט קצת עייפה," היא מחייכת, מהנהן במהירות אך הפעם למעשה אשים לב לפעולתה אף יותר, "בואי נכניס את השמלות הללו אל המזוודה ונצא" היא נושכת את לחייה, "רומנטיקן חסר תקנה אה?" היא נוחרת בבוז ומגחכת בזלזול, "את פשוט חתיכת בחורה פראית" מגחך יחד איתה, ופוער את דלת חדר הנוחיות, "כן אה?" היא מרימה גבה וממהרת אל הארון, מוציאה את תכולת שמלותיה,  וכמה לבנים, עם עוד כמה בגדים, פותח את המזוודה ומאפשר לה להכניס לתוכה את השמלות ורכושה, מניף את ראשי מעלה, "תוכל לחכות בלובי המלון", אבי מרים את ראשו ומהנהן בקצרה, "אנא מכם תמהרו" הוא נשמע מהוסס באופן מפתיע. נעלם מבעד לדלת עץ הדובדבן, היא משתנקת כאשר היא מבחינה בדברים אשר מסתתרים בעומק המזוודה, "בכל פעם שאני חושבת שאתה מגיע לאיזו רמה של שיגעון אתה פשוט מעלה את הרמה" היא המומה, מתענג על כול רגע, "בואי נעבור בחדר שלך, תביאי את ספרייך", עיניה מתרחבות באהדה רבה כלפי מילותיי, "זה נשמע נהדר" קולה בגוון שמחמם את ליבי...
-------------
הפרק של היוםם
הלב שלי כל כך כואב אני מקווה שהפרק משפר לכן את מצב הרוח!, מה שקורה במדינה שלנו פשוט הופך לי את הבטן, הסיפורים האכזריים , האנשים האלו חסרי המצפון הלב והשכל אם בכלל ניתן לקרוא להם בני אדם, הם מתנהגים כמו חיות. אוף, כואב לי נורא נורא בלב. מקווה שיהיה טוב יותר...
מקווה שנהנתן מהפרק, מוזמנות לכתוב לי את דעתכן לגביו :)
אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות...עינבר